המנהל המצוין והנכס הלאומי

הדירקטוריון בכל מקרה ירצה להביע את הערכתו הרבה לפועלו, כי בעיני עצמו ובעיני הבעלים שלו, ניר גלעד הוא מנהל מצוין. ואם לא יעצרו אותו ולא ישלמו לו את הסכומים המוטרפים שמשלמים לו, נגיד 10–20 מיליון שקל בשנה, הוא עשוי ללכת. גם הבעלים, עידן עופר, הוא בעלים מצוין. הוא תורם, הוא מעסיק אלפי עובדים, וכולם כל הזמן רודפים אותו. הוא ילך אם לא נעצור אותו. ללונדון. זה יהיה אסון.

עוד קצת ציניות ומגיעים לעיקר. הנה חידה: מה שמה (האירוני) של החברה, מהגדולות בישראל, מהיותר תלויות במשאבי הטבע של ישראל, הנשלטת בשרשור על ידי שתי חברות פרטיות, שנשלטות על ידי חברה הולנדית, המוחזקת במלואה על ידי חברה הרשומה באיים האנטילים (יש מקום כזה), המוחזקת במלואה על ידי חברה ליברית שמוחזקת על ידי קרן זרה? קוראים לה החברה לישראל, ונראה שתכנון המס הפרודוקטיבי של הבעלים לא מספק כל כך, כי בלונדון התכנון יותר נוח.

הבנתם? הם פשוט ילכו לעבוד באיים האנטילים, או בכל מקום שבו הם יצליחו להעשיר עוד את עצמם ופחות את המדינה. בדרך יהיו תרומות ודאגה לחברה, ומטח יחצני כבד שמטרתו לייצר בעיני העולם את התמונה הבאה: ניר גלעד הוא מנהל מצוין, ועידן עופר הוא נכס לאומי למדינת ישראל.

שכר של 83 מיליון שקל לא מספיק

ניר גלעד, המנהל המצוין, פקיד אוצר בכיר לשעבר, מנהל את החברה לישראל במשך שבע השנים האחרונות. בשנים הללו משך גלעד לכיסו 83 מיליון שקל. נגיד את זה שוב - 83 מיליון שקל. גלעד בטוח שהסכום הזה מגיע לו, אבל הוא גם בטוח שלא כולם חושבים ככה. לכן הוא העדיף לבצע לפני חודשיים מחטף, ורגע לפני שנכנס לתוקפו חוק המחייב לאשר את שכרו ברוב מיוחד (ולכן הסכנה שלא יאושר), הוא העביר את שכרו ברוב רגיל ובתמיכת הבעלים. 83 מיליוני השקלים לא הספיקו. צריך עוד.

כדאי לצלול קצת יותר לעומק ולראות מדוע קיבל למשל גלעד מענק של 7 מיליון שקל בשנת 2010. לא שכר שוטף, אלא בנוסף לו. בונוס. בין יתר השבחים שחלק לו הדירקטוריון, ציינו החברים כי לגלעד מגיע בונוס של 7 מיליון שקל כי הוא הנדס היטב את הסדר החוב של צים, חברה בבעלותה המלאה של החברה לישראל.

עכשיו קבלו את זה בשפה של דירקטוריונים: "הערכה רבה למעורבותו ולפעילותו בפיקוח ובקידום פעילותן ותוצאותיהן העסקיות של החברות הנמנות עם קבוצות החברה... צוינו במיוחד הישגיו של ניר גלעד כיו"ר דירקטוריון צים והתהליך המרשים שעוברת צים בהנהגתו, וכן הערכה רבה לתרומתו של ניר גלעד בהובלת ההסדר ותוכנית ההבראה בצים". אתמול פורסם כאן כי גלעד הודיע למשקיעים המוסדיים, כלומר למנהלי כספי הפנסיה שלנו, כי "צים לא תוכל לעמוד בתשלומים" כי "אין ברירה", ושכדאי שידחו לצים את החוב. שוב.

הבנתם? אם ניר גלעד יצליח לארגן שוב דחייה בחוב של כולנו, מחכה לו מעבר לפינה, שוב, בונוס שמנמן. 3, 5, 7, 10 מיליון שקל, מה שיגיד. כי אם לא, אתם זוכרים, הוא הולך. עידן עופר, הנכס הלאומי, איש העסקים הגלובלי, גם עלול לעזוב, כך לפחות דואגים לשדר בסביבתו. כך תכנון המס יהיה יעיל יותר ויעשיר בעוד כמה מיליארדי דולרים את חשבון הבנק שלו.

בשנת 2010 קיבל ניר גלעד בונוס של 7 מיליון שקל, בין היתר כי הוא הנדס היטב את הסדר החוב של צים. אם הוא יצליח לארגן שוב דחייה בחוב של צים לפנסיה שלנו, יחכה לו מעבר לפינה עוד בונוס שמנמן צילום: אוראל כהן

אל תמכרו לנו סיפורים על ניהול יוצא דופן

עכשיו שאלה: אם עידן עופר הופך את המחויבות הבסיסית של כל אדם שחי כאן, לשלם מסים כדין, לבדיחה שמתחילה בלונדון ונגמרת באיים האנטילים, למה הוא בדיוק נכס אסטרטגי? כיל לא הולכת לעבור לשום מקום, כי המחצב העיקרי השייך למדינת ישראל ושממנו היא מפיקה מיליארדים נמצא כאן, בים המלח. הסיכוי שהוא יזרים כסף לצים שנקלעה לסחרור לא גבוה, ולגבי התרומות - נו, ימצאו אוהבי ישראל אחרים שמוכנים לפתוח מחלקות לטיפול נמרץ או מוסדות אקדמיים על שמם.

היום זה באופנה לשנוא טייקונים, אבל לשנוא זו חולשה. אנחנו בענייני עסקים. צריך להסתכל לניר גלעד ולעידן עופר בעיניים, בקור רוח, ולהגיד להם: חברים, לא שונאים אתכם ולא אוהבים אתכם. לא רוצים - לכו. לא רוצים להכניס את היד לכיס ולהחזיר חלק מהבונוסים השערורייתיים שקיבלתם בעבר ולסייע לצים? תתפטרו. אבל אל תספרו לנו סיפורים על יכולות ניהוליות יוצאות דופן, תצפצפו על הציבור השותף בכ־50% בחברה שלכם, ואז תבואו לבקש דחייה בחוב ועוד תקבלו על זה בונוסים לאחר מכן.