"כמו סין לפני מאה שנה"

שרת המשפטים ציפי לבני סיפרה על שמחתה לחזור. לא לכנס, מיהרה להבהיר לנוכח תשואות הנוכחים, אלא למשרד המשפטים.

1. לבני מלקטת

שרת המשפטים הטרייה כבר מגישה תלונה

לבני מיהרה ללקט כותרת כשהבטיחה להגיש תלונה לנציב התלונות על השופטים נגד השופט נחשון אטינגר. אטינגר הטיח בתובעת את המילה - או האות, תלוי את מי שואלים - ז'. לפני שנים רבות רגשה המערכת מעו"ד שהטיח בקולגה את הכינוי "נאד נפוח". גם אז ניטש ויכוח אם הכוונה היתה לנפיחת מעיים או סוג של מימייה עתיקה.

לבני התניעה בקדנציה הקודמת את המהלך להדחתה של השופטת הילה כהן. אחרי שהשתכנענו שהיא יודעת לטפל בשופטים, נראה אותה מול הפרקליטות. והיא אכן רמזה לכך שתבחן בחיוב גם את מוסד הביקורת על הפרקליטות, שהקמתו נתקעה בגלל הבחירות.

מימין: גרוניס, לבני, עו"ד נוה ופרץ בכנס המחוזות. התפקידים מתערבבים

2. לוקר מתלונן

מנכ"ל משרד רה"מ האשים את היועמ"ש בפחד מוגזם מבג"ץ

מנכ"ל משרד ראש הממשלה עו"ד הראל לוקר עומד בראש ועדה לשחרור חסמי המשילות המכבידים על הביצועיזם הממשלתי. חסמים אלה, "שחקני וטו", כהגדרת לוקר, הם ארבעה: החשב הכללי, אגף התקציבים, נציבות שירות המדינה

והייעוץ המשפטי לממשלה. "עם שלושה הגענו להבנות", אמר לוקר, "רק עם היועץ המשפטי יש עדיין קשיים".

"כשאני בא עם תוכנית ליועץ המשפטי, אני מבקש לדעת אם חוקי או לא חוקי. אם כן, אני מבצע. נקודה. אני מוכן לקחת סיכון שיגישו נגדי בג"ץ. הבעיה שהייעוץ המשפטי לא מוכן לקחת את הסיכון".

עו"ד ד"ר דורי קלגסבלד ניסח את הדילמה במילים חריפות יותר: "המשפט התרחב ונמצא בכל מקום. מונחים פשוטים ופרוזאיים כמו סבירות, ניגוד עניינים ואיזון אינטרסים, הפכו מחסה לשרלטנים. מספיק שיועץ משפטי יגיד את אחת ממילות הקסם האלה ונגמר הסיפור". קלגסבלד כיוון את האש ישירות ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין: "למה יהודי מבוגר שכל חייו היה עו"ד פלילי יודע מה סביר יותר מראש ממשלה בקדנציה שלישית? זו שרלטנות לשמה". וינשטיין נמנה עם מטרפדי מינויו של יואב גלנט, קליינט של קלגסבלד, לרמטכ"ל. קלגסבלד לא שוכח ולא סולח: "היועץ כתב שיש פגם מוסרי. מי הוא, שכל חייו היה סנגור פלילי, שיקבע מה מוסרי?!". כשהגיע למשרד התקשורת השר אמנון רובינשטיין, קינח קלגסבלד בסיפור, הוא פרס את תוכנית העבודה שלו. היועצת המשפטית הזהירה אותו שתכתוב חוות דעת שלא סביר לטפל קודם בכבלים ורק אחר כך בזיכיונות של ערוץ 2. "כיוון שמדובר היה במשפטן כרובינשטיין, הוא אמר לה 'אל תבלבלי את המוח' והמשיך הלאה".

3. כבוב מתפעל

השופט סיפר על גאוותו בהישגי המחלקה הכלכלית של ביהמ"ש

השופט חאלד כבוב

"כשכתבתי את גזר הדין בפרשת פלד־גבעוני, היתה לי הרגשה שאני כותב על סין בשנות השלושים במאה הקודמת", אמר השופט חאלד כבוב מהמחלקה הכלכלית מהמחוזי בתל אביב, "לא היה אפשר להאמין שרק לפני עשר שנים לא היה פיקוח כמו שצריך על שוק ההון. זה נראה כמו לפני מאה שנה". כבוב דיבר בפאנל שעסק בתביעות ייצוגיות. עו"ד יצחק אבירם, שרשם הצלחה בתביעת כהנא־כימצ'יינה, אמר שריבוי התביעות נובע מכך ש"השוק חולה, חברות אינן עומדות בהתחייבויותיהן ולרשות ני"ע אין מעמד כשחברה לא משלמת. אנחנו שומרי הסף".

כששופטים, תובעים וסנגורים מתערבבים, לעתים מתערבבים גם התפקידים. שופטים מבקרים מחוקקים, תובעים את בית המשפט העליון. במושב שעסק בסכנות האינטרנט, הזהירה השופטת מיכל אגמון־גונן מפני חוק המאגר הביומטרי. "לנוכח סכנת דליפה לרשת, זה מאוד מפחיד. אם החוק יעבור ויקרה משהו, אי אפשר יהיה להחזיר את הגלגל לאחור והפגיעה בזכויות אדם תהיה טוטאלית ונוראית". פסיקותיה של אגמון־גונן מבכרות חופש כמעט בלתי מוגבל ברשת, גם כשהוא פוגע בשם טוב או בזכויות יוצרים. מנהלת המחלקה המינהלית בפרקליטות ת"א, עו"ד שירלי אנגלרד, ביקרה גישה זו: "האם האינטרנט היא עיר מקלט שהחוק לא חל בה? אם יש קונצנזוס שהימורים פסולים וצריך לסגור אתרים פיזיים, אין הצדקה לא לאכוף באינטרנט".