האם הנהגת צנע מועילה לכלכלה?

"איזו אבטלה נגרמה בגלל הטעות החשבונית של הכלכלנים כרמן ריינהרט וקנת' רוגוף?", מיליונים ישאלו את השאלה הזאת כאשר הם יקראו את המאמר החדש של ידידיי מאוניברסיטת מסצ'וסטס: תומאס הרנדון, מייקל אש ורוברט פולין. השלושה ן תיקנו את נתוני ריינהרט ורוגוף והראו שהמספרים הנכונים מספרים סיפור שונה מאוד מממה שטענו ריינהרט ורוגוף, לגבי הקשר בין חוב לבין צמיחת התמ"ג.

רק כדי להזכיר לכולם, ריינהרט ורוגוף הם המחברים של הספר "הפעם זה שונה", ספר המגולל את ההיסטוריה של משברים פיננסיים ואשר זכה לשבחים רבים. הם גם חיברו כמה מאמרים על בסיס המחקר הזה, שהמסקנה העיקרית בהם הייתה שיחס חוב-תוצר גבוה מוביל לתקופות ארוכות של צמיחה חלשה.

להערכתם, קו פרשת המים הוא יחס חוב-תוצר בשיעור של 90%. כלומר, מדינות עם יחס חוב-תוצר מעל לרמה זו חוות צמיחה חלשה באופן משמעותי ביחס למדינות שיחס החוב-תוצר שלהן מתחת לרמה זו. לפיכך, על מעצבי המדיניות הכלכלית להבטיח שהיחס של חוב-תוצר לא יעלה על שיעור של 90%.

מגוון רחב של סיבות גורמות להטיל ספק בהיגיון הזה: ראשית, יש סיבה טובה להאמין שהסיבתיות עובדת בכיוון ההפוך. ישנה סבירות גבוהה שמדינות יגיעו ליחס חוב-תוצר גבוה מכיוון שהן מצויות בבעיות כלכליות חמורות.

שנית, כמו שהכלכלנים ג'וש ביוונס וג'ון איירונס ציינו, צמיחה נמוכה בשנים של חוב גבוה בארה"ב היא תוצאה של הפסקת כלכלת המלחמה לאחר מלחמת העולם השנייה. במילים אחרות, ההסבר לכך ששנות החוב הגבוה בארה"ב לוו בצמיחה חלשה לא טמון ב"זמנים הקשים", אלא בעובדה שמיליוני נשים הוצאו מחוץ לכוח העבודה השכיר עם תום כלכלת המלחמה.

שלישית, מתברר שכל הרעיון של חוב ציבורי מוגדר באופן גרוע. מדינות יכולות למכור נכסים כדי לשלם חובות; האם מכירת נכסי המדינה תמנע את אזור הדמדומים של צמיחה חלשה שחוזים ריינהרט ורוגוף? למעשה, אפילו הערך של החוב עצמו אינו קבוע. ערכו של חוב ארוך טווח המונפק בזמנים של שיעורי ריביות נמוכים, ייפול כאשר שיעורי הריביות יעלו. אם אכן יש אפקט אזור דמדומים של חוב גבוה, כפי שריינהרט ורוגוף טוענים, הרי שעלינו לקנות בחזרה את אגרות החוב בערכי שפל ולהוריד את יחס החוב-תוצר שלנו לרצפה.

אבל הרנדון, אש ופולין סבורים שאין אנו צריכים להדאיג את עצמנו עם טיעונים מסובכים כל כך. לדבריהם, הנתונים של ריינהרט ורוגוף הם פשוט תוצאה של הסתבכותם מספרית.

נתוני 4 שנות צמיחה בניו זילנד

אחרי שלא הצליחו לשחזר את התוצאות של ריינהרט ורוגוף לפי נתונים שמפורסמים בצורה חופשית, השיגו הרנדון, אש ופולין את גיליונות הנתונים שריינהרט ורוגוף השתמשו בהם לצורך החישובים. התברר שהתוצאות הראשוניות נבעו מטעויות העתקה וחישוב פשוטות. הטעות העיקרית בין יתר הטעויות, הייתה אי ההכללה של נתוני 4 שנות צמיחה בניו זילנד, כאשר זו הייתה מעל לסף יחס חוב-תוצר של 90%. הכללת שנים אלה מביאה לנתון הבא: הצמיחה הממוצעת של ניו זילנד בשנות החוב הגבוה הייתה 2.6% לעומת 7.6% - צמיחה שריינהרט ורוגוף הכניסו לחישוביהם.

מאחר שריינהרט ורוגוף ביצעו ממוצע רגיל של נתוני המדינות (בו לכל המדינות משקל זהה) ויש רק 7 מדינות שנכנסו לתחום החוב הגבוה, תיקון הטעות הזאת לבדה מוסיף 1.5% לממוצע שיעור הצמיחה של מדינות החוב הגבוה. תיקון זה מבטל את מרבית הירידה בצמיחה שריינהרט ורוגוף מצאו ברמות חוב גבוהות.

חשיפת טעויות אלה היא עניין משמעותי, משום שפוליטיקאים ברחבי העולם השתמשו בממצאים של ריינהרט ורוגוף כדי להצדיק צעדי צנע שהאטו את הצמיחה והעלו את האבטלה. בארה"ב,  פוליטיקאים רבים ציינו את עבודתם של ריינהרט ורוגוף כהצדקה לצמצום הגירעון אף על פי שהמשק רחוק מאוד מתעסוקה מלאה לפי כל מדד סביר. באירופה, העבודה של ריינהרט ורוגוף ונגזרותיה נוצלו להצדקת מדיניות צנע שדחפה את שיעור האבטלה מעל ל-10% בכל גוש היורו ומעל ל-20% ביוון ובספרד. כלומר, זו טעות שהיו לה השלכות אדירות.

אם לעובדות יש משמעות בוויכוחים לגבי מדיניות כלכלית, טעות זו (בנושא ניו זילנד) צריכה לגרום להערכה מחודשת, בהיקף רחב, של צעדי המדיניות שמכוונים לצמצום הגירעון בארה"ב ובמקומות אחרים. 

הכותב הוא ראש מכון CEPR למחקר מדיניות כלכלית