הכלכלה הפלסטינית: הקסם של מר כלכלה התפוגג ב־2012
דו"חות הבנק העולמי מציגים שחיקה בהישגי רה"מ פיאד, ואולי גם את הסיבה האמיתית להתפטרותו
"התפטרותו של סלאם פיאד מתפקיד ראש הממשלה מעוררת חרדות לגבי עתיד הכלכלה והמינהל הפלסטיני", הזהיר בשבוע שעבר השר לשעבר רסאן אל־חטיב בפרסום של "מרכז התקשורת הירושלמית". אמנם חודש לאחר שהודיע על התפטרותו ממשיך ראש ממשלת הרשות בתפקידו, לפחות עד שתתקבל הסכמה עם חמאס על מועד חדש לבחירות; אולם ברשות מודאגים כי העזיבה שלו מגיעה בשעה קשה במיוחד לכלכלה הפלסטינית.
הדו"חות של הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית לסיכום 2012 שפורסמו בשבוע שעבר נותנים אישור מוחשי לחששות אלה. הדו"חות מציגים לא רק שחיקה בהישגיו של פיאד, אלא גם מביעים חשש מהחרפת המשבר בכלכלה הפלסטינית וחוזים האטה דרמטית בצמיחה.
הציל את הרשות לאחר עליית חמאס
פיאד מונה לראשונה לשר אוצר על ידי יאסר ערפאת ב־2001, ערב פרוץ האינתיפאדה השנייה. בתפקיד זה הוא הוביל רפורמה כספית ומינהלית, ובראשה תשלום משכורות ישירות לעובדי הציבור הפלסטינים. זאת בניגוד לשיטה שהונהגה בימי יאסר ערפאת, שבה ניתנו אחת לכמה זמן סכומים גדולים לראשי המנגנונים, ואלו היו מחלקים את הכסף כראות עיניהם.
לאחר ההפיכה הצבאית של חמאס בעזה בקיץ 2007 מונה פיאד לראש ממשלת מומחים. באותם ימים הוא הציל את השלטון ברמאללה מקריסה פוליטית וכלכלית, והצליח לשמר את מעמדה של הרשות בעזה בכך שהמשיך לשלם משכורות לעובדי הציבור ברצועה.
התרומות פחתו, המשכורות עוכבו
בזכות האמון שסלאם פיאד הצליח לקבל ממדינות העולם ומהמוסדות הבינלאומיים, הועברו לרמאללה סכומי כסף גדולים שאפשרו יציבות וצמיחה ממוצעת של 10% בשנים 2008–2011. במקביל ירד שיעור האבטלה בשטחים והחלו ניצנים של השקעות גדולות, למשל התוכנית להקמת העיר רוואבי צפונית לרמאללה.
פי נתוני הרשות הפלסטינית והבנק העולמי, ב־2012 חל מפנה לרעה: התרומות מחו"ל פחתו בכמעט חצי בגלל המשברים באירופה ובעולם הערבי; הצמיחה ירדה ל־%6 לעומת 11% ב־2011; והאבטלה עלתה מ־16% ב־2011 ליותר מ־%20 ב־2012. בנוסף חל קיפאון בייצור ובהשקעות, והרשות לא הצליחה לשלם משכורות בזמן.
לפי הבנק העולמי, הסיבה העיקרית למשבר הפלסטיני היתה "חוסר אופק מדיני", לצד הפסקה בהקלות שאפשרה ממשלת ישראל למעבר פועלים, והקפאת העברת כספים מצד ישראל והאמריקאים. אין ספק שפיאד ער למפנה השלילי ולתחזיות הפסימיות. ייתכן מאוד שנתונים אלה הם שהביאו אותו להחלטה להתפטר, לא פחות מהסכסוכים המתמשכים עם צמרת הפתח ומאבק הסמכויות עם אבו מאזן.