משרד האוצר מנסה לתרץ את הפגיעה בקשישים כהטבה

מבין שלל הסעיפים המכילים גזירות בתכנית הכלכלית של שר האוצר בולטים שניים שפוגעים בציבור החלש ביותר בישראל, הקשישים הסיעודיים והנכים. לפיד, שידוע דווקא כמי שנושאים אלו קרובים לליבו, אולי לא נכנס מספיק לפרטים של סעיפי התכנית הכלכלית הרחבה שהוא מציע, אך יש להעריך שכשהתכנית תובא לאישורם של חברי הכנסת שני הסעיפים הללו צפויים לגרום למבוכה גדולה בלשכת שר האוצר, שיצטרך להסביר מדוע הוא נותן יד לפגיעה בשני המגזרים החלשים ביותר בישראל.

140 אלף מקבלי קצבת סיעוד יש בישראל, רובם ככולם קשישים. הקצבה שניתנת מדי חודש מהביטוח הלאומי נועדה בעיקר למימון הטיפול לו זקוק הקשיש לרוב באמצעות מטפלת זרה שצמודה אליו. רובם מקבלים את הקצבה ישירות לכיס, חלקם מקבלים במקום כסף כמות מסויימת של שעות סיעוד מחברת סיעוד שמקבלת את הקצבה לידיה.

צילום: חיים צח

אלו מהקשישים הסיעודיים שמקבלים את הגמלה לידיהם נאלצים לשלם 70 שקל בחודש ללשכת ייבוא ותיווך עובדים זרים. באוצר מציעים עתה להרחיב את האחריות של הלשכות הללו ובתמורה להגדיל את התשלום שהחולה הסיעודי מעביר להן ל־105 שקל בחודש. על מה מדובר? על יותר ביקורי בית ועל עזרה לחולה הסיעודי בפנייה אל הביטוח הלאומי וכדומה, כלומר כל אותם דברים שהעובדת הסוציאלית מלשכת הרווחה העירונית אמורה לעשות ועושה. זו למעש הפרטה כפולה - גם של השירות וגם של המימון.

באוצר מנסים לטעון כי בכך מעודדים קשישים לעבור להעסקה ישירה של המטפלת הזרה ולקבל את הקצבה לידיהם. ניסוי במתכונת הזו נערך ב־2010 ולדברי האוצר המשפחות דיווחו כי הן הגדילו את הכנסתן בנטו ב־400 עד 600 שקל. לכן, אומרים באוצר, אמנם מגדילים את האגרה, אך הקשישים שיעברו לקבל את גמלת הסיעוד בכסף ירוויחו מזה בנטו.

אפשר להתווכח על סכומי החיסכון, שכן הבדיקה נערכה על מספר מאוד קטן של קשישים ולא ברור האם החיסכון נשמר לאורך זמן. בכל אופן יש פסול בניסיון של האוצר להציג כאילו מדובר בתכנית משולבת ששני המהלכים הללו שזורים אחד בשני.

קשישה עם מטפלת (צילום אילוסטרציה). העסקת מטפל תעלה יותר צילום: עמית שאבי

במקביל, הטיעון לפיו הגדלת האגרה נועדה כדי להרחיב את השירותים שמספקת הלשכה הוא לקוי, שכן בפועל הלשכות ממעטות לספק את מעט השירותים שהן מחוייבות בהם היום וספק אם שירותיהן שווים ולו 70 שקל בחודש מכיסו של קשיש סיעודי.

בנוסף, מציעים לפיד ופקידיו לבטל את הפטורים מארנונה שמקבלים מוסדות שונים. הפטורים הללו שווים לקופת המדינה כ־30 מיליון שקל בשנה, כאשר חלקם של המרכזים לנכים הינו כ־6 מיליון שקל בשנה. במקרה שמרכז כזה יהיה צפוי להיסגר הממשלה גם כך תצטרך לממן את הגרעון שלו שכן האפשרות השנייה, לפיה הנכים ישהו בבתיהם ולא יעבדו ויפנו לקבל עזרה מלשכת הרווחה, תעלה למדינה לא הרבה פחות.