הבטחתם יונה

(שר האוצר, בהקדמה לספר התקציב)

אז שר האוצר טוען שספר התקציב וחוק ההסדרים שפורסמו אתמול הם מורה הדרך, הכלי שמגדיר את סדרי העדיפויות של המדינה. אם הוא טוען כך, זו בדיוק הדרך שבה צריך לבחון את הצעדים המתוכננים של משרד האוצר. באיזו מידה הם מיועדים אך ורק לסתום את החור האדיר שנוצר בתקציב, ובאיזו מידה הם אכן מחוללים שינוי של ממש בחיים של הציבור הישראלי, בעתיד שלו וברווחה שלו.

1. העלאת המסים הנרחבת זה עשור

חלקים נרחבים מהצעדים שכלולים בחוק ההסדרים שפורסם אתמול סותרים לחלוטין את המשנה שהציג לפיד ערב הבחירות. לפיד הבטיח, וחזר והבטיח, שלא להעלות מסים שיכבידו על מעמד הביניים. אז הבטיח. העלאות המסים שהאוצר מציע מצטברות ליותר מ־13 מיליארד שקל בשנת 2014 לבדה. אם כל העלאות המסים האלה ייצאו לפועל - וסביר להניח שחלקן לא יתממשו - מדובר באחת מהעלאות המסים הנרחבות ביותר שידעה ישראל זה יותר מעשור.

העלאת מסים היא מחויבת המציאות. מי שחפץ בשירותים ציבוריים נאותים צריך לשלם מסים. ומי שיש לו צריך לשלם יותר ממי שאין לו. זו אבן הבסיס לחברה תקינה. השאלות שצריך לשאול הן אם העלאת המסים נעשית בצורה שמכבידה יותר על מי שיש לו יותר, ואם העלאת המסים משמשת כדי לממן שירותים ציבוריים טובים יותר.

לפיד. לא מציע רפורמות שמתמודדות עם בעיות העומק בחברה צילום: עמית שאבי

התשובות לשתי השאלות האלה הן כן ולא. בעיקרון, העלאת מס ההכנסה באחוז וחצי היא צעד שמכביד יותר על העשירים יותר. העלאת המע"מ באחוז מכבידה יותר על העניים יותר (ביחס להכנסה הפנויה שלהם). הטלת המסים על החיסכון לפנסיה אמורה להכביד יותר על בעלי משכורות של 18 אלף שקל בחודש ויותר. בקיצור, יש כאן תמהיל. לגבי השאלה השנייה, אם העלאת המסים הנרחבת הזו תממן שירותים ציבוריים טובים יותר, התשובה היא כבר חד־משמעית - לא. ממש לא.

לא, משום שחוק ההסדרים לא כולל שום שיפור של השירותים הציבוריים. אין בו שום רפורמה שתמשוך אל השירות הציבורי את המצטיינים שבבוגרי האוניברסיטאות. הוא לא ישפר את מערכת החינוך המידרדרת, לא יהפוך את המגע עם ביטוח לאומי לנעים. במקרה הטוב ייחתכו כמה תהליכים בירוקרטיים.

במילים אחרות, כולנו נשלם יותר מסים. ומי מאיתנו שיש לו יותר, ישלם יותר. הכסף הזה ישמש לסגירת החור בתקציב, שנובע מניהול תקציבי כושל של יותר משנתיים. ניהול תקציבי כושל וחסר אחריות שגורם עכשיו לציבור לשלם יותר במסים ולספוג יותר קיצוצים. הניהול הכושל הזה בא לידי ביטוי בהפחתות המסים חסרות האחריות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובצבר הצ'קים ששר האוצר הקודם יובל שטייניץ פיזר בלי שהיה להם כיסוי.

2. צד הקיצוצים: מי על הכוונת של האוצר?

מלבד העלאות המסים, האוצר כלל שורה של קיצוצים וגזירות בספר התקציב. כולן היו מוכנות מבעוד מועד במגירות. לפיד רק היה צריך לבחור. הבחירה שלו מספרת סיפור. למשל, היא מספרת שהקשישים נמצאים על הכוונת ויחטפו מכל כיוון. כשיגדילו את ההשתתפות העצמית בתרופות ב־7%, הם יצטרכו לבחור בין תרופות למזון. כשיבטלו להם את ההנחה בארנונה, האזרחים הוותיקים ישלמו את המחיר. כשיכריחו קשישים סיעודיים לשלם 105 שקל בכל חודש לחברת כוח אדם שמספקת להם מטפלת סיעודית, כבר לא יישאר להם הרבה.

צעדים כאלה, ששמים על הכוונת את אחת מהאוכלוסיות הנזקקות ביותר, הם גם חסרי חמלה וגם מטומטמים. הם מטומטמים משום שכולנו נהיה קשישים. ואם זה המסר שהמדינה מעבירה לנו - שנשלם את המחיר כשנגיע לגיל שנהיה חסרי כל כוח פוליטי - למה לנו להישאר כאן? את הקיצוצים האלה רק לחץ ציבורי יכול לבטל בכנסת ולהחליף בצעדים אחרים.

הבחירה של לפיד מספרת גם סיפור של קיצוצים נרחבים למגזר החרדי. החל מקצבאות הילדים, שיפגעו בכל האוכלוסיות העניות ולא רק בחרדים, דרך הערמת קשיים על קבלת תמיכות לשירותים כמו מעונות יום והנחות בארנונה, וכלה בקיצוץ 600 מיליון שקל מתקציבי התמיכות באברכים בכוללים. כנראה שלזה מתכוון לפיד כשהוא כותב בהקדמה לתקציב כי "זהו תקציב של תקווה, תקציב שמתקן עיוותים של שנים, תקציב שיוצר תחושה של שוויון". בדגש על התחושה.

שטייניץ. פיזר צ'קים בלי כיסוי צילום: אלכס קולומויסקי

הבחירה של לפיד מספרת גם סיפור, ספק מצחיק ספק עצוב, על מערכת הביטחון: עמוד 119 בחוק ההסדרים שכותרתו היא "ביטחון" נשאר פשוט ריק. הקיצוץ שצפוי בביטחון, יהא גובהו אשר יהא, ייסגר ברמת ראש הממשלה.

בשורה התחתונה, חוק ההסדרים של לפיד לוקח מכולם, נלחם בחרדים, נוהג בכפפות של משי בהסתדרות ובמגזר הציבורי, ומנחית מכה קשה על כל מי שחצה את גיל 65. איכשהו, לפי לפיד, זה נקרא לשים את האדם העובד במרכז.

3. מעט הצעדים הנוגעים לעתיד הרחוק

אבל קיצוצים והעלאות מסים עוד לא מעצבים עתיד של חברה. את זה צריך לחפש בחלקים אחרים של חוק ההסדרים, ויש בו מעט מאוד צעדים שעונים על ההגדרה הזו. המרכזי שבהם הוא כנראה שינוי אופן התקצוב של מערכת החינוך. זהו עמוד התווך של התוכנית הכלכלית של לפיד והתפיסה החינוכית־כלכלית של שר החינוך שי פירון, שהתלבשה ככפפה ליד על תפיסת העולם של אנשי אגף התקציבים. בשם הקוד "תקצוב דיפרנציאלי" משרד האוצר משרטט בדיוק כיצד יקטין את התמיכה התקציבית ב־36 רשויות שונות, ובהן כפר שמריהו, סביון ועומר, כדי להגדיל את התקציבים שמיועדים לרשויות המקומיות החלשות ביותר. לא מדובר בתקציבי חינוך ממש, אלא בסבסוד של הסעות, סייעות, ושירותים כמו אחיות ויועצים פסיכולוגיים.

המשמעות היא כפולה: התושבים של הרשויות החזקות יותר יצטרכו לשלם יותר ארנונה (או לקבל פחות שירותים עירוניים אחרים) והתושבים של הרשויות החלשות יותר יוכלו לקבל שירותים שקודם לא היו להם, או לשלם עליהם פחות. זו סולידריות חברתית אמיתית, בהנחה שכך היא תצא לפועל. במציאות, כשצעד דומה נוסה כבר ב־2003, הוא פשוט הוביל לקיצוצים תקציביים ותו לא, עד שלבסוף בוטל. ובכל מקרה, את איכות החינוך של ילדי ישראל זה לא ישפר.

גם צעד אחר בתחום החינוך - קיצוץ תקציבים לבתי ספר במגזר החרדי שלא מלמדים לימודי ליב"ה מלאים - הוא צעד בכיוון הנכון לחברה בריאה יותר, אולם קשה להעריך כעת אם הוא ישיג תוצאות של ממש, או בסך הכל ישמש את האוצר לחסוך כמה שקלים.

4. כל הסעיפים שלא זכו להתייחסות בחוק

ומה אין בחוק ההסדרים? קשה למצוא בו רפורמות מרחיקות לכת שמעצבות את עתיד החברה הישראלית ומתמודדות עם הבעיות העמוקות שמאיימות עליה. למשל, אין בו שום תוכנית להתמודדות רצינית עם בעיית הפנסיה שצפויה לאיים על העתיד של מעמד הביניים הישראלי. אין בו שום תוכנית אמיתית להתמודדות עם בעיית הזדקנות האוכלוסייה שתאיים בקרוב מאוד על תקציב המדינה ותטיל נטל כבד על מעמד הביניים. אין בו שום התייחסות להתחזקות ביטוחי הבריאות הפרטיים בפרט ומערכת הרפואה הפרטית בכלל על חשבון הרפואה הציבורית. ואין בו שום התייחסות לאיכות החינוך שמקבלים תלמידי ישראל. רק לכסף.

וגם בתחום התעסוקה נדמה שהחזרת תוכנית ויסקונסין וכפיית לימודי ליב"ה על החרדים - שלא בטוח שתצליח - עדיין לא פותרות את בעיות התעסוקה הקשות של ישראל. למשל, את הקושי של נשים ערביות להשתלב במעגל העבודה. ואין בחוק ההסדרים אף לא צל של התמודדות עם בעיית חלוקת העושר - עם העובדה שקבוצה קטנה מאוד של אנשים לוקחת לעצמה חלקים גדולים יותר של עוגת ההכנסות, או עם הבעיות הקשות של שוק ההון הישראלי שמפקיד כסף של אנשים רבים בידיהם של מתי מעט.

בעיות שכאלה לא פותרים ביום, זה ברור. אבל היה נחמד לו היה נמצא שר אוצר אחד שבוחר להשתמש בחוק ההסדרים כדי לפחות להתוות כיוון בעניינים האלה, ולא רק כדי להוריד את הגרזן על מי שאינם יכולים להיאבק בו. היה גם נחמד להבין על מה מסתמך לפיד, שהוא אומר - סליחה, כותב בפייסבוק - שהמכה על מעמד הביניים תהיה קצרה, ושבעוד שנתיים תהיה כאן ישראל אחרת.