ישראל לא יכולה לוותר על יצוא הגז

כמה גז תצטרך ישראל ב־25 השנה הבאות? ועדת צמח, שהעסיקה את מיטב המומחים, קבעה כי צריכת המשק הישראלי ל־25 השנים הבאות תעמוד על 450 מיליארד מ"ק של גז. חישוב זה מוטה מאוד כלפי מעלה. הוא צופה שעליית השימוש בגז בתעשייה תגיע ל־225%, כפליים מהתחזיות הריאליות. באשר לשימוש בתחבורה החישוב מתבסס על שאיפה ששני שלישים מהרכבים הציבוריים יפעלו על גז. זהו חישוב שאינו מבוסס על המצב הקיים (באירופה כיום 0.2% מהרכבים נע על גז) אלא על הצבת השיעור הגבוה הזה כיעד שיש לשאוף אליו. נוכח החשיבות שיש להגברת השימוש בגז, טוב שהגזימה הוועדה כלפי מעלה. גם אם המספרים שקבעה אינם ריאליים היא הציבה יעדים שאפתניים מאוד וטוב שכך.

קידוח גז צילום: אלעד גרשגורן

להשאיר מיליארדי דולרים במעמקי הים

כמה גז טבעי יש למדינת ישראל? לאור הממצאים העדכניים, (כולל קידוח כריש וללא קידוח ים 3) וגם אם לא ייקדח ולו קידוח אחד נוסף, הכמות עומדת על כ־960 מיליארד מ"ק. ערכה הכספי עומד על כ־400 מיליארד דולר. סכום יפה למדינה שגירעונה השנתי כיום עומד על 10 מיליארד דולר. ועדת צמח המליצה לשמור 450 מיליארד מ"ק למשק הישראלי ל־25 שנה ולאפשר יצוא של 500 מיליארד מ"ק. זו המלצה מאוזנת והגיונית. כשם שאי־הבטחת מספיק גז למדינה זה חוסר אחריות, להשאיר במעמקי הים אוצר של 200 מיליארד דולר עבור שימושים שאיש אינו יכול להצביע עליהם גם זה חסר אחריות. אין לממשלת ישראל את הכסף להלאים את המאגרים האלה ולא את הכסף לפיתוחם.

משקיעים פרטיים לא יפתחו את המאגרים הקיימים ולא יחפשו נוספים אם לא יוכלו לייצא לפחות את מחצית הממצאים. רק במדינה אחת בעולם חל איסור יצוא גז - בנגלדש. לעומתה בנורבגיה, הולנד, קנדה ובמדינות מפותחות אחרות אין כל הגבלה על היצוא. באינדונזיה הגבילו את היצוא ל־75% מסך העתודות והדבר פגע קשות בפיתוח תעשיית האנרגיה המקומית. אם כן, ועדת צמח הגישה המלצות מאוזנות ואחראיות, כאשר היא נוטלת שולי ביטחון רחבים להגנת האספקה למשק הישראלי.

בשביל מס צריכים רווח. בשביל רווח צריך לייצא

הקטנה נוספת של מכסת היצוא תביא לאובדן התועלת החברתית שעשויה היתה להפיק החברה הישראלית מהפניית מיסוי הגז לקרן מיוחדת. אי אפשר לגבות מס כשאין רווחים. אני תמה למה הארגונים החברתיים שנאבקו למען "מס ששינסקי" אינם אומרים כעת את דברם.

אולם לאיסור היצוא יש היבט לאומי אסטרטגי שממעטים בכלל להזכיר אותו. יצוא הגז הוא מנוף מדיני רב־חשיבות שכל המדינות מפיקות הגז עושות בו שימוש מושכל לחיזוק מעמדן. ישראל יכולה לייצא גז לירדן, לרשות הפלסטינית ואף למצרים שנאלצה להשבית מתקן הנזלה גדול בשל חוסר גז זמין. שיתוף בהנזלת גז ויצואו עם קפריסין, המוכנה לבנות מתקן בחופיה, יעניק לישראל מעמד מול מדינות אירופה הצמאות לגז ורוצות לגוון את מקורותיו. גז מונזל ניתן לייצא גם לסין, הודו ויפן שאת ידידותן אנו מבקשים. כל מדינה שהיא יצואן גז משחקת במגרש. בהינתן בידודה המדיני, מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לוותר על יצוא הגז כמנוף מדיני.

הכותב שירת כשר וכסגן שר בממשלות ישראל ועומד בראש המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה