אף אחד לא רוצה לגעת באגף השיקום
לאורך השנים, בעיקר בשל שינויי חקיקה, התרחבו עוד ועוד ההגדרות של האוכלוסייה שאגף השיקום אחראי לטפל בה
כדי לנסות ולהתמודד עם הגידול התקציבי האדיר הזה הוקמה בישראל שורה של ועדות ציבוריות. האחרונה שבהן הוקמה בימי הממשלה הקודמת, בידי שר האוצר דאז יובל שטייניץ, שר הביטחון אהוד ברק, וראש הממשלה בנימין נתניהו. הוועדה הזו, בראשות השופט (בדימוס) אורי גורן, הגישה המלצותיה לממשלה בדצמבר 2010, אחרי שנה וחצי של עבודה.
נכה על כיסא גלגלים (ארכיון) צילום: shutterstock
נושא הטיפול בנכי צה"ל ובמשפחות חללי צה"ל הוא נושא טעון מאין כמותו. זו אחת הסיבות לכך שאף כי המלצות הוועדה הוגשו לפני זמן רב כל כך, מעט מאוד קרה איתן. ההמלצות, שעיקרן הפרדה בין אוכלוסיית הנפגעים בעת פעילות מבצעית (שמהווים רק רבע מכלל הנפגעים) לבין אוכלוסיות אחרות (למשל, מי שנפגעו בתאונות דרכים בזמן שירותם הצבאי, או מי שחלו במחלות שונות בזמן שירותם הצבאי ללא קשר לשירות הצבאי), וצמצום הזכאות לטיפול עבור האוכלוסייה השנייה, הן מהנושאים שלפוליטיקאים - באשר הם - קשה מאוד להתמודד איתם ולקבל החלטות.
ב־2013, לאחר משא ומתן מול ארגון נכי צה"ל, אושר הסכם שמבוסס על מסקנות הוועדה. במסגרת ההסכם נקבע כי הממשלה והכנסת יגבשו קריטריונים חדשים לזכאות לטיפול בידי אגף השיקום, וכי קריטריונים אלה יחולו רק מעתה ואילך ורק על אוכלוסיית אנשי הקבע ולא על חיילי החובה והמילואים (כפי שהומלץ מלכתחילה). ככל הידוע, קריטריונים כאלה טרם גובשו. בצבא טוענים כי הם עדיין מקיימים עבודת מטה בנושא, ולא ידעו לנקוב בלוחות זמנים ברורים עד סיומה ומה תהיה עמדתם הסופית בעניין הטעון הזה.
