גוש היורו: אבטלת הצעירים היא לא הבעיה

הפעלתנות הזו באה כתגובה לנתונים המפחידים על אבטלה בקרב צעירים בדרום אירופה, שנראים בלתי קבילים מבחינה פוליטית. אבל ישנן כמה סיבות להטיל ספק בתפיסה שאבטלת צעירים היא בעיה הדורשת טיפול מיוחד. הסטטיסטיקה על אבטלת הצעירים מטעה לפחות בשני היבטים.

מובטלים בספרד צילום: בלומברג

יחס האבטלה במקום שיעור האבטלה

ראשית, הנתונים מתייחסים לצעירים בגילים 15 עד 24. קבוצת גיל זו מכילה שתי תתי־קבוצות עם מאפיינים שונים זו מזו. בני הנוער (גילאים 15–19) נמצאים בדרך כלל בבית הספר. אם לא, סביר להניח שהם עובדים בעלי מיומנויות מוגבלות, ולכן קשה להם למצוא עבודה במשרה מלאה גם בתקופות טובות מבחינה כלכלית. למרבה המזל, אין הרבה בני נוער כאלה.

האבטלה בקרב בני 20–24 מטרידה יותר. האנשים הנמנים עם תת־הקבוצה ומחפשים עבודה במשרה מלאה הם בדרך כלל בעלי השכלה תיכונית, אבל בחרו שלא לרכוש השכלה אקדמית (או שהם השלימו את לימודיהם באוניברסיטה בגיל צעיר).

שנית, הנתונים על אבטלה בקרב צעירים מבוססים על השתתפות פעילה בשוק התעסוקה. אלא שההשתתפות הפעילה בשוק התעסוקה בקרב בני נוער באירופה מגיעה רק ל־10%. בשל כך מומחי תעסוקה רואים בשיעור האבטלה כמדד מתעתע. שיעור אבטלה של 50% בקרב צעירים אין פירושו שמחצית מהאוכלוסייה הצעירה באירופה היא מחוסרת עבודה. זו הסיבה שבגינה יש לבחון את יחס האבטלה - אחוז האבטלה בקרב האוכלוסייה המדוברת - ולא את שיעור האבטלה.

הבריטים והשבדים צריכים לדאוג

מדד זה משרטט תמונה פחות נוראה מזו שציירו הכותרות שהתריעו על שיעור אבטלה של 50% בקרב הצעירים בספרד, או אפילו על זה של 62.5% בקרב צעירי יוון. שיעור האבטלה בקרב צעירים ביוון לא אומר שקרוב לשני שלישים מהצעירים היוונים הם מובטלים. רק 9% מבני הנוער היוונים הם משתתפים פעילים בשוק העבודה. שני שלישים מה־9% הללו לא מוצאים עבודה. לכן יחס האבטלה בקרב צעירים ביוון נמוך מ־6%. מובן שהמספר הזה לא מדווח בעיתונים מפני שהוא לא סנסציוני. בקבוצת הגיל 20–24 יחס האבטלה הוא בערך חצי משיעור האבטלה שעליו מדווח.

מעבר לכך, חייבים לשאול עד כמה משפיעה האבטלה בקרב צעירים על שיעור האבטלה הכללי. הסתכלות על הבעיה מנקודה זו חושפת תמונה שונה לגמרי מזו המוצגת בדרך כלל.

במדינות שבהן הבעיה הזו מייצרת את הכותרות הבולטות ביותר (בעיקר ספרד ויוון) אבטלת צעירים אחראית לפחות מרבע משיעור האבטלה הכללי. לעומת זאת, אבטלת צעירים תורמת כ־40% לשיעור האבטלה הכללי במדינות דוגמת בריטניה ושבדיה. לכן, ייתכן שדווקא שתי המדינות הללו צריכות לדאוג יותר מאבטלת הצעירים בהן.

העובדה כי אבטלת צעירים היא רק חלק מבעיה רחבה יותר מובילה לשאלת המדיניות האמיתית: מדוע פוליטיקאים צריכים לבזבז זמן, אנרגיה וכספי ציבור רק על הטיפול באבטלת צעירים באופן ספציפי ולא על טיפול באבטלה הכללית?

מנקודת מבט כלכלית טהורה, אבטלת צעירים היא חשובה פחות באופן משמעותי מאשר אבטלה בקרב אלו הנמצאים בשנות השיא שלהם מבחינת פוטנציאל ההשתכרות. על מנהיגי אירופה להבין כי היבשת סובלת מבעיה מאקרו־כלכלית מקיפה, המחייבת אותה לתת עדיפות לטיפול בחוליים הכלליים של שוק התעסוקה.

הכותב הוא מנהל המרכז לחקר מדיניות אירופית. פרוג'קט סינדיקט 2013, מיוחד לכלכליסט