זכות השתיקה
הסיפור של דני נוה הוא סימפטום לרעה החולה בשוק ההון; חלק מהמוסדיים הרים קול צעקה וגרם לכלל ביטוח להתקפל - הרוב הדומם, בעיקר חברות הביטוח, העדיפו לשתוק ולתת לשיטה להמשיך לעבוד
הסיפור של דני נוה הוא לא יותר מסימפטום לרעה החולה בשוק ההון. רעה חולה שהיה נדמה שאולי, אולי, חלפה לה.
אך שינוי החקיקה וההתעוררות המבורכת של חלק מהגופים המוסדיים מהתרדמת שבה היו שרויים עד לא מזמן, לא הצליחו לגרום לדירקטוריון כלל ביטוח להחליף דיסקט.
אותו דיסקט שיגרום להם להפנים שאי אפשר להמשיך בחגיגת השכר למקורבים לצלחת. לא רק זאת, שיטת המצליח של כלל ביטוח היא אף תעודת עניות לחלק מהגופים המוסדיים, גופים שכנראה כלל ביטוח חשבה כי ישתכנעו לאשר את שכרו של נוה הכולל אופציות קרובות לכסף ומענק פרידה מרופד.
דני נוה צילום: אוראל כהן
חלק מהגופים המוסדיים כמו פסגות והפניקס הרימו קול צעקה ויצרו שינוי אמיתי שגרם לכלל ביטוח להתקפל מחלק מהתנאים שהעניקה לנוה. אלא שהרוב הדומם, בעיקר חברות הביטוח, העדיפו לשתוק ולתת לשיטה להמשיך לעבוד.
כי היה להם נוח, כי סבך ניגודי האינטרסים שבו הם מצויים ובעיקר הרצון להבטיח את המשכו היציב של תזרים חשבון הבנק של המנהלים שלהם גרם להם "להקטין ראש" ולתת לכלבים לנבוח כשהשיירה עוברת.
