למה אנחנו מעדיפים לשבת לבד באוטובוס?
פרופסור יקר, תמיד כשיש כיסאות לא־מסומנים, באוטובוס, בים או בבר, אנשים מתיישבים בנפרד. באוטובוס זה קורה גם כשיודעים שבתחנה הבאה הוא יתמלא, ואז יישבו לידך בין אם תרצה ובין אם לא. האם הצורך במרחב אישי משתק את החשיבה? אלעזר
אלעזר היקר,
לאנשים באמת יש איזשהו צורך בהפרדה. אם תיכנס לשירותי גברים ציבוריים תראה תמיד את האנשים עומדים ליד המשתנות לסירוגין, אחת כן, אחת לא. אותו הדבר קורה בספסלים בתחנות אוטובוס או ברכבת.
ישיבה באוטובוס. לאנשים יש צורך בהפרדה צילום: ענר גרין
אבל יש עוד גורם: המסר שאתה משדר כשאתה נכנס למרחב האישי של מישהו. כשאתה בוחר לשבת דווקא ליד אדם אחד ולא ליד אחר, זה מתפרש כאילו אמרת לאותו אדם שאתה מעוניין בקרבתו, וזו אמירה משמעותית, גם כשברור שמדובר בבחירה רציונלית להתיישב בקרבת אדם סביר על פני האי־ידיעה של מי שיישב לידך עוד מעט. אנחנו חוששים לאותת בפני אנשים את מה שאנחנו חושבים עליהם, והמבוכה הזאת מנחה אותנו בהרבה פעולות בחיים.
לחיצת יד תכאב לך?
קראתי על הכוויות שלך. אם ניפגש ונלחץ ידיים, זה יכאב לך? האם אתה חושש ללחוץ ידיים לאנשים? איך היית רוצה שילחצו את ידך? דני
דני היקר,
עבורי לחיצות ידיים משלבות בין חשש מכאב לתחושה שאיני משתייך לחברה הנורמלית. כשלוחצים לי את היד חזק מדי זה כואב, וכשלוחצים ברפיסות זה מזכיר לי את הפציעה שלי ואת זה שבעולם החיצוני מתייחסים אליי כמישהו שנראה קצת שונה. לכן אני מעדיף לחיצות ידיים רגילות, גם אם זה יכאיב לי. זה אולי לא רציונלי, אבל הטקס הזה גורם לי להרגיש שייך.
לאחרונה שיניתי את הגישה ועברתי מלחיצת יד לחיבוקים, שלא רק שהם פחות כואבים אלא הם גם אישיים ומהנים יותר, ולמעשה גם היגיינים יותר מלחיצות יד. אולי כדאי לשאר החברה לשקול את הגישה הזאת.
