הסכם הפרישה של עובדי תעש: 1.17 מיליון שקל לעובד

מעל מיליארד שקל – זאת העלות עבור משלם המיסים לפרישת 1,050 עובדים מתעש במסגרת הליך ההפרטה. 1.226 מיליארד שקל, ליתר דיוק. עלות זו נחשפת לראשונה בצורה מדויקת ומפורטת במסמך של אגף התקציבים במשרד האוצר שהגיע לידי "כלכליסט", מסמך המפרט את החלופות העומדות בפני מדינת ישראל בהתמודדות עם הבעיה הגדולה ששמה תעש.

מסמך זה עמד לנגד מקבלי ההחלטות שמנסים בינתיים לקדם את פתרון הפרטת ומכירת החברה, פתרון שכפי שעולה מהמסמך הוא הזול והישים ביותר מבין החלופות. העלות הכוללת של הפרטת החברה למשלם המיסים הישראלי היא 2.3 מיליארד שקל, לפני מחיקת חובות של כ־2.3 מיליארד שקל שרשות החברות מודה במסמך כי "אינה נצפית הסתברות כלשהי להחזר ההלוואות באף חלופה".

העובדים שיישארו יקבלו תוספת שכר של 6%

המתווה המתואר במסמך אושר בדירקטוריון תעש בשבוע שעבר, ועתיד לעלות לדיון בוועדת השרים לענייני הפרטה ב־15 באוקטובר. מי שמערים קשיים על המתווה הנוכחי הוא דווקא משרד הביטחון, שנכון לעכשיו לא מתכנן לעמוד בהתחייבויותיו לרכישות מינימום מהחברה - מה שעלול לסכן את תוכנית ההפרטה כולה ובסופו של יום להגדיל משמעותית את עלות המשך תמיכת המדינה בחברה, עלות שמשלם המיסים הישראלי נושא בה באופן מלא.

מקריאת המסמך המפורט של אגף התקציבים ניתן להבין מדוע ועד העובדים של תעש שקט כל כך. העובדים יקבלו כחלק ממתווה ההפרטה תוספת של 6% לשכרם, ו־1,050 עובדים יוכלו לצאת לפרישה מיידית - בתנאי שהגיעו לגיל 50 וצברו ותק של לפחות עשר שנים בחברה.

עובדים אלה יקבלו באופן תקדימי פנסיית גישור שתרכוש עבורם המדינה מרגע עזיבתם ועד הגיעם לגיל פרישה (67), אז יוכלו ליהנות מהפנסיה שצברו בשנות עבודתם בחברה. מדובר בהשלמות פנסיה בעלות של 895 אלף שקל למדינה עבור כל עובד, כשהשלמת הפנסיה עד גיל הפרישה תעלה למדינה 580 אלף שקל לעובד. ואם כל זה לא מספיק, העובדים יקבלו גם 4–10 חודשי הסתגלות בנוסף לתנאי הפרישה, לפי הוותק, וכמה עשרות עובדים צפויים לקבל פיצויי פיטורים מוגדלים.

הסדרי הפרישה של העובדים יעלו למדינה כ־1.2 מיליארד שקל, וסכום נוסף של 830 מיליון שקל יועמד כ"רשת ביטחון" למימון תנאי פרישה ל־1,000 עובדים נוספים לאחר מועד ההפרטה. מדובר למעשה על תנאי פרישה מדהימים ותקדימיים למרבית עובדי החברה, שמעסיקה כיום כ־3,600 עובדים.

בנוסף, חישבו אנשי האוצר כמה יעלה להחזיק את החברה בחיים עד שתגיע המכירה המיוחלת לפי מתווה האוצר בשנת 2015. העלות המשוקללת היא 250 מיליון שקל בשנת 2013 ו־425 מיליון שקל בשנת 2014. כל זה כמובן בלי לקחת בחשבון את עלויות סגירת הגירעון בהון החוזר של תעש בהיקף 300–400 מיליון שקל להערכת האוצר. רק לפני כשבוע היא נדרשה להלוואה מיוחדת של 100 מיליון שקל שאושרה בוועדת הכספים לצורך תשלום שכר לעובדים, שכמובן גם היא לא תוחזר לעולם.

אודי אדם, יו"ר תעש (מימין), הראל לוקר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ואבי פלדר, מנכ"ל תעש

עלות טיהור הקרקע ברמת השרון לא מוזכרת

למימון כל ההוצאות הכבדות האלה המדינה מתכננת למכור את תעש - אבל לפי הערכות האוצר גם הסכום שיתקבל מהמכירה בכלל לא קרוב לכסות אפילו את רוב ההוצאות. המדינה מעריכה את שווי החברה בין 700 מיליון שקל למיליארד שקל בלבד, ומעריכה כי תצליח לקבל על החברה (אחרי שהעובדים פרשו והוצאות השכר יחזרו לרמה נורמלית) כמיליארד שקל.

הכנסה עקיפה מההליך מגיעה מהקרקע עליה יושבת תעש ברמת השרון. כחלק מהפרטת תעש תועתק החברה לנגב ותפנה את הקרקע היוקרתית ברמת השרון, במהלך שעתיד לפי תחזיות המדינה להכניס 14–20 מיליארד שקל לקופתה ממכירת הקרקע ליזמי נדל"ן. כרגע מתוכננות לקום על הקרקע כ־20 אלף יחידות דיור.

כדי שתוכנית זו תצא לפועל, יש לטהר את הקרקע והמים באזור בו פועל כיום מפעל תעש, הליך שבעבר הוערך בעלות של 2 מיליארד שקל לפחות. במסמך לא מוזכר סכום כלשהו, וההסבר לכך הוא שבכל מקרה יהיה צורך לבצע את פעולות הטיהור, כך שעלותו אינה משנה את הבחירה באחת החלופות.

מתחם תעש בשרון צילום: עמית שעל

משרד הביטחון יקבל מפעלים מסווגים וגירעוניים

באוצר מעלים על הכתב את חששם מהתנאים המופלגים שקיבלו העובדים, ובפרט פנסיית הגישור התקדימית שקיבלו על חשבון המדינה מרגע הפרישה המוקדמת ועד הגיעם לגיל הפרישה הרשמי. מדובר בהטבה שאף עובד מדינה באף הפרטה לא קיבל, ובאוצר חוששים, ובצדק, כי בעקבות עובדי תעש יבואו עובדים נוספים וידרשו הטבה דומה.

כאן מרגיעים אנשי המשרד כי הגיעו להבנות עם ההסתדרות לפיהן לא יינתנו תנאי פרישה דומים במקרים אחרים, וכי מדובר על מקרה חריג של מהלך מורכב הכולל פיטורי שליש מהעובדים מיידית, מעבר החברה לנגב ויישום תוכנית הבראה. שאר העלויות לא נחשבות לחריגות, אם כי מדובר בסכומים גדולים, שנובעים מההסכמים הקיבוציים של דור הוותיקים בתעש.

המסמך גם חושף חלק מהעלויות של משרד הביטחון, עלויות שכאמור משרד הביטחון, שעדיין נלחם עם האוצר על תקציבו המקוצץ, לא שש לקבל בלשון המעטה. תוכנית ההפרטה כוללת את הפיכת יחידת גבעון המסווגת, העוסקת בהנעה רקטית, ליחידת סמך של משרד הביטחון (כמו גם חלק מיחידת סלבין, העוסקת ברכבים משוריינים).

משרד הביטחון מתנגד להפרטת גבעון וסלבין מחשש לביטחון המדינה, ומתוך כך אנשי האוצר מצפים ממשרד הביטחון לשלם את החשבון בדמות יחידת סמך חדשה שלפי כל הנתונים הכלכליים תהיה גירעונית מהיום הראשון להקמתה — כלומר מעמסה נוספת ולא רצויה על תקציב הביטחון.

עלויות ההפרדה של היחידות המסווגות מאלה שיכולות להימכר למשקיעים פרטיים תעלה למדינה 200 מיליון שקל, כאשר מתוך סכום זה האוצר ישלם 140 מיליון שקל. כמו כן, היחידה החדשה תעלה למשרד הביטחון (לפי הערכות האוצר) 10–40 מיליון שקל בשנה.

עם זאת, מדובר רק בקצה הקרחון עבור משרד הביטחון - שהתחייבויותיו הגדולות בהליך ההפרטה הן התחייבויות לרכישות מינימום מקווי המוצרים של החברה בהיקפים של מאות מיליוני שקלים בשנה. המסמך לא מתייחס להתחייבויות אלה.

ניתוח של כל החלופות מראה: הפרטה היא הפתרון המועדף

בסופו של יום מסכמים אנשי אגף התקציבים 4 חלופות לעתידה של תעש ואת מחירה של כל חלופה. החלופה הראשונה היא להשאיר את המצב על כנו - בו החברה ממשיכה להפסיד כסף ולהיות מונשמת בכספי מדינה. העלות שחישבו אנשי הרשות לחלופה זו (בחישוב עד 2020) עומדת על כ־2.4 מיליארד שקל. מחברי המסמך ציינו כי מדובר רק על עלות ראשונית, שכן ללא טיפול כלשהו החברה תמשיך להיות גרעונית גם אחרי שנת 2020, שהיא השנה שנקבעה כשנת היעד לחישוב העלויות במסמך. על פי החישוב, הגירעון שיסתכם השנה בכ־250 מיליון שקל יצמח ל־1.75 מיליארד שקל עד 2020, או אף לפניה.

החלופה השנייה היא מיזוג של תעש עם רפאל, מיזוג שכבר נבחן בעבר ולא הושלם. עלות פתרון זה מוערכת על ידי אגף התקציבים בכ־2.6 מיליארד שקל, כאשר באוצר מציינים כי פתרון זה עלול לפגוע באיתנות הפיננסית של רפאל, פגיעה שתנבע מחיבור חברה "חולה", כלשון המסמך (תעש) עם חברה "בריאה" (רפאל). כמו כן, המהלך יעכב את ההפרטה של רפאל - שהחלטה עקרונית לבצעה כבר עברה בחוק ההסדרים האחרון.

חלופה שלישית היא גיבוש תוכנית הבראה לחברה, שאינה כוללת הפרטה. כאן תג המחיר גבוה מההפרטה ב־24 מיליון שקל בלבד ומוערך על ידי המדינה ב־2.3 מיליארד שקל. למעשה, מתווה זה מציע לקיים את ההסכמים שכבר סוכמו עם העובדים, אך להשאיר את תעש כחברה ממשלתית מתוך רצון להבריא אותה ולהעלות אותה על פסים של רווחיות. באוצר לא מתלהבים מהתוכנית הזאת, שמוגדרת כ"פתרון חלקי", כהגדרת מחברי המסמך, וקיימת "סבירות גבוהה" להזרמות הון עתידיות לחברה.

כמו כן, תוכנית זו אינה מסדירה את פינוי החברה לנגב, כך שהקרקע ברמת השרון עדיין תשמש לייצור פגזים וניסויי תחמושת.

החלופה האחרונה היא פירוק החברה, כלומר לקיחת תעש להליך של פשיטת רגל בבית המשפט. כאן מעריכים באגף התקציבים כי מהלך כזה, שעלותו אינה ניתנת לחישוב, עלול לגרום פרט לאובדן שליטה מוחלט על התהליך גם לסכנה לפגיעה בנכסים שעוד יש לחברה - נכסים שאולי שווים כסף.