משפט הולילנד מתחדש: מה יהיה קו ההגנה של אולמרט?

מותו של דכנר המית במידה רבה גם את הסיכויים להרשעתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שיעלה מחר (א') על דוכן העדים. התביעה עדיין מבססת את תקוותיה על האח יוסי אולמרט למרות עדותו הסתורה, שעשתה רושם רע על כולם. נזקיה נספרו בכל הצדדים: התביעה הכריזה עליו כעד עוין, ואילו ההגנה רשמה בדאגה משפט של השופט דוד רוזן: "העדות שלך מתיישבת בדיוק עם הגרסה של שמואל דכנר".

רוזן לא נימק את התובנה המפתיעה הזו, אבל הנה הסבר אפשרי: דכנר סיפר בעדותו כי אהוד אולמרט ביקש ממנו לתת חצי מיליון שקל לאחיו יוסי שנקלע לחובות. יוסי סיפר על מפגש עם אהוד במוזיאון חיל האוויר בהרצליה שבו מסר לו אהוד צ'ק של 10,000 שקל, שבו הביע אהוד תרעומת על כך שאחיו לא מסתפק בכך. לפי השופט, ניתן להבין שהתרעומת של אהוד מוסברת על רקע תיאבונו הבלתי נלאה של יוסי, שאינו מסתפק בסכום שמן שקיבל כשנתייים לפני כן מדכנר. ובדברי השופט ליוסי: "דכנר אומר שאהוד ביקש ממנו לתת לך 500 אלף שקל, ואתה מכחיש. אם הפגישה ביניכם, שבה אהוד נתן לך 10,000 שקל, היתה לאחר המתת מדכנר - זה מתיישב בדיוק עם האמירה של אהוד שהוא לא מוכן לתת לך יותר".

קו הגנה 1: לאולמרט אין קשר ל"משוחדים"

סיפורו של יוסי אולמרט צריכה להשיב על שאלה פשוטה - האם הכסף שקיבל מדכנר היה לבקשת אהוד או לפחות בידיעתו, או שלא? כתב האישום מייחס לאהוד אולמרט קבלת שוחד באמצעות אחרים: מהנדס עיריית ירושלים אורי שטרית, ראש לשכתו שולה זקן ואחיו יוסי. לפי האישומים, כל השלושה אכלו, והרבה, מכפו הנדיבה של דכנר. אלא שקו ההגנה הוא שלכל אחד מהם היה קו ישיר לארנקו של דכנר, מבלי להזדקק לשירותי התיווך של אהוד אולמרט - שטרית עשה עבורו עבודות פרטיות, זקן היתה מושא לחיזוריו הרומנטיים, כך שלדכנר היה אינטרס עצמאי לשפוך עליהם כסף.

יוסי אולמרט. עדותו הותירה רושם רע צילום: דוד רובינגר

המסלול העצמאי הזה קצת מעורפל לגבי יוסי אולמרט, ולכן אחיו קצת יותר פגיע בגזרה זו. אבל מעורבות ישירה שלו בתשלומים ליוסי ניתן למצוא אך ורק בעדותו של דכנר, שעליה לא הספיק להיחקר נגדית, וספק רב אם זה יספיק להוכחת דרישת וקבלת השוחד מעבר לכל ספק סביר.

דכנר נפטר אחרי שתיים וחצי ישיבות שבהן נחקר נגדית על ידי סנגורו של אולמרט, עו"ד רועי בלכר. היו שניסו לקשור בין הסגנון התוקפני של בלכר לבריאותו הרופפת של דכנר כקש ששבר את גב הגמל והכריע סופית את עד המדינה. על שני אלה אין מחלוקת - בלכר אגרסיבי ודכנר היה חולה. אלא שבלכר נלחם למען הקליינט שלו ולא היה מחויב להתייחס לדכנר בנימוס מופלג, במיוחד על רקע הודאתו שלו שהאמת לא תמיד היתה נר לרגליו.

היתרון הסנגוריאלי של בלכר במקרה הזה אינו רק באגרסיביות, אלא בעיקר באטיות. שתיים וחצי ישיבות הוא חקר את דכנר מבלי להגיע כלל לפרטי כתב האישום. בלכר ניסה להגן על הקו הארכני־טרחני שלו: "אולמרט הוא מהנאשמים היחידים שמתמודד עם שתי פרשות, גם הולילנד וגם חוות הזרע". השופט רוזן הרגיע אותו: "הרבה מהנאשמים היו מסכימים להתחלף איתו בכל הקשור לעוצמת הראיות".

קו הגנה 2: אולמרט התלהב מהולילנד

מלבד ההתנערות משטרית, זקן ויוסי אולמרט, קו ההגנה הנוסף של אולמרט יהיה סביב התמיכה האותנטית והנלהבת שהביע בפרויקט הולילנד. כפי שהתבטא ביולי 1994: "מעולם לא הוצג לי פרויקט בצורה כה מנומקת, מבוססת. אנחנו שותפים לחלומות. זו זכותנו וחובתנו להגשים, גם את החלומות שלכם (היזמים, מ"ג). תדחפו אותנו. נגלה רוחב דעת ונשתף פעולה".

שמואל דכנר. נחקר באגרסיביות ע"י בלכר צילום: עמית שעל

מטרת הקו היא להוכיח שאולמרט לא "נזקק" לשוחד כדי לתמוך בפרויקט. לפי דכנר, השוחד הוצע בינואר 1995. אולם גילויי התמיכה הנלהבים של אולמרט באו חצי שנה לפני כן, בכפוף לחזון שבשנת 2000 תוצף ירושלים במיליוני תיירים, ולדחיפות שנוצרת בהקמה מואצת של מלונות לקליטתם.

בסוף התיירים לא הגיעו, והפרויקט שהוסב למגורים תפח למפלצת נד"לנית בדרכים שעל כשרותן מתנהל המשפט. דכנר מסר את גרסתו ומת לפני שמחצית הנאשמים הספיקו לחקור אותו נגדית. הוא נפטר בתחילת החקירה הנגדית של נאשם מספר 8, אולמרט. לתביעה אין מה להפסיד מהמשך ההליכים: אם יורשע אולמרט, היא תזכה לכל השבחים. אם יזוכה, יאמרו ודאי שזה בגלל שדכנר נטש בטרם עת את הספינה התובעת.