נדחתה תביעתה של גילה אדרעי; לא תקבל 2 מיליון שקל מהרכבת

מדובר בתביעה שהגישו אדרעי, חבר ועד נוסף לשעבר, שי טל וארגון כוח לעובדים באוגוסט 2012 לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה נגד רכבת ישראל, לאחר שהודחו מחברותם בוועד העובדים על ידי הסתדרות העובדים הכללית. בנוסף, נתבעו גם מנכ"ל הרכבת בועז צפריר, והסמנכ"ל למשאבי אנוש ירון הדרי. 

גילה אדרעי. "התובעים הובילו מדיניות לוחמנית גלויה ומוסווית, שמטרתה לטרפד את המשא ומתן הקיבוצי שהתנהל בין ההסתדרות לבין הנהלת הרכבת" צילום: אלעד גרשגורן

לגרסת אדרעי וטל, לאחר שהודחו מתפקידם, פעלו ברכבת כדי לבוא עימם חשבון, במטרה לפגוע בהם, למנוע מהם לבצע את תפקידם ונקטו כלפיהם בשורה של פעולות פוגעניות, דוגמת ניתוק חד צדדי ומיידי של הטלפונים הניידים שלהם, מניעת גישה לחדרי הוועד, הכפשת שמם, מניעת כניסתם למתחמי הרכבת, זימונם לוועדת משמעת ועוד. הרכבת, נטען עוד, פעלה כנגדם תוך התנכלות, מתוך רצון לחבל במימוש רצון העובדים להיות מיוצגים על ידי ארגון כוח לעובדים.

השופט אלכס קוגן דחה את תביעתה של אדרעי וחבריה וקיבל את עמדת הרכבת, שיוצגה בהליך על ידי עורכי הדין גדעון רובין, אלון עזרא וליאור בונר ממשרד רובין – שמואלביץ, אך מתח ביקורת על התנהלות שני הצדדים. "זה המקום לומר", כתב השופט בפסק הדין, "ששוכנענו כי פגם נפל בהתנהלות שני הצדדים שלפינו – הן של התובעים, שנאחזו בזכות ההתארגנות כבקרנות המזבח, כמהווה לגיטימציה מוחלטת לכל פעולה והתנהלות בהם נקטו. והן של הנתבעים, שהרצון להחזיר את השקט על כנו, ואת עבודת הרכבת על כנה, היוו לגיטימציה להתנהלותם ופעולותיהם הפוגעניות".

לדברי השופט, הוא אכן השתכנע בטענת הרכבת, כי לאחר הדחתם של אנשי הוועד על ידי ההסתדרות, שאיפתה הייתה ליצור יציבות ושקט במקום ובקרב העובדים.עם זאת, האמצעים בהם נקטה הרכבת לשם כך נמצאו חמורים. כך למשל, ביולי 2012, שכרה הנהלת הרכבת את שירותיו של חוקר פרטי שהתחקה אחר אדרעי וטל בניסיון לאתר פעילות ארגונית שלהם. "לא ניתן לתת הכשר להתנהלות כזו של מעסיק" כותב השופט, "המצמיד חוקר פרטי לעובד לא משום שהוא חשד, כי העובד חלילה גנב או ביצע פשע חמור אחר במקום העבודה, אלא רק משום שהמעביד מבקש להתחקות אחר הפעילות הארגונית שמבצע אותו עובד".