מי שכבר ירצה מיטה במעונות, ייאבק עליה עם עוד 14 סטודנטים

שנת הלימודים הסטודנטיאלית אמנם רק החלה, אבל כבר אפשר לראות שמצבם של הסטודנטים בכל הנוגע להיבט הכלכלי לא השתפר מאז השנה שעברה. בדומה לשנים עברו, ההוצאה הגדולה ביותר שתמתין לסטודנטים רבים תהיה סעיף הדיור - זאת בהנחה כי מדובר בסטודנטים שנאלצים להתמודד עם המציאות היומיומית הלא פשוטה לבדם ולא ממשיכים להתגורר אצל ההורים.

למרות הצהרות שונות מהשנה האחרונה הנוגעות לבניית כ־20 אלף חדרי מעונות ברחבי הארץ, מצב הסטודנטים והיחס בין מספר הסטודנטים לחדרי המעונות המוצעים להם עדיין עגום. מבדיקה שערכה התאחדות הסטודנטים עולה, למשל, כי מספר המיטות המוערך בישראל עומד על 20 אלף, בעוד השנה החלו ללמוד במכללות ובאוניברסיטאות ברחבי הארץ כ־305 אלף סטודנטים. מספר המיטות הנתון, אם כך, מאפשר לאכלס רק 6.6% מהסטודנטים בישראל.

מעונות סטודנטים סמוך לאוניברסיטת תל אביב צילום: עמית שעל

בזכות הוותק רב־השנים והמשאבים הכספיים אשר עומדים לרשותן, מספר חדרי המעונות באוניברסיטאות גדול משמעותית מזה שבמכללות. ברוב האוניברסיטאות מספר המיטות עולה על 1,000, בעוד במכללות המספרים משמעותית נמוכים יותר. המספר הנמוך ביותר של חדרי מעונות נרשם במכללות ספיר וחמדת הדרום (כ־90), בעוד האוניברסיטה העברית היא שיאנית המעונות עם 5,200 מיטות לסטודנטים. אחרי העברית הטכניון הוא זה שמחזיק במספר הגדול ביותר של מיטות - 3,624, כולל דירות לזוגות ולמשפחות.

בקרב המכללות מכללת רופין היא שיאנית המיטות עם 650, הודות לפרויקט מגורים חדש ובעיקר בשל העובדה שלמכללה מסורת ארוכת שנים של לימודי חקלאות שבהם המגורים היו בקמפוס.

פערי סטנדרטים גדולים

גם כאשר מדובר באוניברסיטאות המתוקצבות על ידי המדינה, העלות החודשית של חדרי המעונות, איכותם והתנאים המוצעים משתנים ממוסד למוסד. טווח המחירים בין המוסדות נע בין 550 ל־2,000 שקל ליחיד בחדר. גם בגביית תשלומים כגון ארנונה, מים, גז וחשמל קיימת שונות גבוהה בין המוסדות, כאשר התשלומים הנלווים יכולים להגיע למאות שקלים בחודש עבור שירותי אינטרנט, כבלים, מים, חשמל ועוד. לפי התאחדות הסטודנטים, הבעיה המרכזית שעלתה מבדיקת המוסדות היתה אי־התאמה בין צורכי הסטודנטים לשירותי הדיור. לרוב הסטודנטים סובלים מרמת תשתיות נמוכה, ריהוט חלקי או רעוע. במכללת אמונה ובווינגייט דווח על הסדר מגורים שאינו כולל חופשים ולעתים אף שבתות (כך שהסטודנטים נאלצים לפנות חדרים בכל פעם מחדש), ובמכללת אמונה אף דווח כי התשלום עבור החדרים אינו דיפרנציאלי, כך שחדר לשניים וחדר לארבעה עולים אותו הדבר.

מחכים לתוספת של מיטות

שאלת המחיר צריכה להישאל גם בבחינת האלטרנטיבות של הסטודנט ועד כמה הוא יידרש להתרחק ממוסד הלימודים כדי למצוא פתרון שיתאים לו, ובמקומות מסוימים, בעיקר בפריפריה, יש להוסיף גם הוצאות נסיעה אם יש קווי תחבורה זמינים או הוצאות אחזקת רכב.

בסופו של דבר מרבית הסטודנטים לא מתגוררים במעונות. מעבר לעובדה שפשוט אין מקום, סטודנטים רבים מעדיפים לגור בדירות שכורות בסביבת האוניברסיטה או המכללה בין שבגלל המחיר או בין שמשיקולי נוחות שונים (ראו איור).

אין ספק שהפתרון הטוב ביותר לבעיית הדיור של הסטודנטים הוא בניית מעונות חדשים, שיגדילו את ההיצע ויעמדו בסטנדרטים שיהפכו את מחיריהם למשתלמים בהשוואה לדירות השכורות.

ב־2011 התקבלה החלטה של רשות מקרקעי ישראל לבניית 10,000 יחידות דיור במעונות סטודנטים, ולפיה הקרקע לשם כך תוקצה ללא תמורה או במחיר מופחת. כשנה לאחר מכן אישרה הרשות בנייה של 10,000 חדרי מעונות נוספים. במקביל, הוועדה לתכנון ולתקצוב ‏(ות"ת‏) של המועצה להשכלה גבוהה הקצתה השנה כ־100 מיליון שקל ל־14 מוסדות אקדמיים לצורך הקמת מעונות סטודנטים, שיספקו בסך הכל כ־4,000 מיטות.

עם זאת, חלק מהמוסדות בתוכנית כמו אוניברסיטת בן־גוריון, הטכניון, אורט בראודה ומכללת רופין, דיווחו כי לא מתוכננת בנייה עתידית בשטחם. באוניברסיטת בן־גוריון אף טענו כי בכוונתם לצמצם את מספר המיטות בחדרים, כך שברוב החדרים ישוכן דייר אחד.