חוק הריכוזיות: לאט יותר, זהיר יותר

מדינת ישראל מנסחת בימים אלה חוק חדשני, חסר תקדים בהיקפו בעולם, שמוכרע בישורת האחרונה שלו באווירת שוק ססגונית שמלובה בידי כלי תקשורת בעלי עניין מכל עבר.

בישראל קיימת ריכוזיות ענפית וגם משקית משמעותית שנתקלת במערכת רגולציה חלשה, מוחלשת ומנוונת. התוצאה של המפגש הזה הרסנית ומתבטאת בעיקר ביוקר המחייה בישראל. אלא שהפתרון אינו טמון בחוק הריכוזיות המוצע.

קשה מאוד לעצב מבנה משקי יעיל בחקיקה ראשית, בפרט בתחום שבו אין ידע מחקרי ראוי ומוסכם. חוק הריכוזיות בנוי כשמיכת טלאים לא אחידה, הנתפרת בידי פוליטיקאים טירונים המנסים "להחמיר את החוק" כדי לזכות בכתבה מפרגנת או דקת שידור. מה משמעות החמרת החוק? את מה היא משרתת? האם היא יעילה? אף אחד לא יודע. כי אין מחקר רלבנטי, אין ניתוח כלכלי מוקפד ועצמאי ובעיקר אין סמכות כלכלית משמעותית שמנווטת את הליך אישור החוק.

ניסן סלומינסקי, יו"ר ועדת הכספים. תחרות צילום: עמית שעל

יו"ר ועדת הכספים ח"כ ניסן סלומינסקי נתן השבוע כדוגמה את כביש 6 והסביר שאם תהיה יותר תחרות, המחיר לצרכן יירד. צודק. אבל האם סלילה של עוד כביש מהיר לאורך הארץ היא מהלך כדאי כלכלית, סביבתית ותחבורתית? ודאי שלא. אבל זאת איכות הטיעונים של העומד בראש ועדת הכספים.

באופן דומה, עלו טענות ששכר העובדים במשק מושפע לרעה מהריכוזיות. אלא שלפחות בטווח הקצר והבינוני, ההפך הוא הנכון. תשאלו את עובדי הקרטל הסלולרי סלקום-פרטנר-פלאפון, מה קרה לשכר ולתנאי העבודה שלהם בעקבות הרחבת התחרות בענף (שהייתה מוצדקת כשלעצמה).

התוצאה המרכזית של החוק תהיה תוספת משרות בכל פירמה ריכוזית תחת התפקיד המאוס המכונה "סמנכ"ל רגולציה". החוק יוצר כר נרחב ללחצים, שכנועים, איומים ופיתויים מצד החברות כלפי הרגולטורים השונים המוזכרים בו. התוצאה תהיה לא בהכרח יעילה כלכלית, כי העיסוק הרגולטורי הזה בזבזני, לא יצרני ובעיקר מגדיל עוד את הפער בין החברות הגדולות הנלחמות ברגולציה ומנצחות לבין היזמים הקטנים שאין להם כוח פוליטי וכלכלי מספיק כדי לגנוב נתח מהעוגה של כולנו.

אז מה בכל זאת עושים? מפחיתים בחקיקה מופרזת, מהירה, אופנתית ועוברים למהלכים מדודים, איטיים יותר ומחושבים יותר. נותנים גב, אחריות, ותקציבים לרשויות הרגולציה שכבר נמצאות בשטח ובראשן הרשות להגבלים עסקיים. דוד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, הסביר בדיון ועדת הכספים כי "החשש העיקרי הוא מגוף שינצל את הכוח להועיל לעצמו על חשבון הציבור: שיוכל למנוע או לרכך רפורמות שנועדו להועיל לציבור, או להקטין את המסים והתמלוגים שישלם למדינה." ובכך בעצם הסביר למה אין סיכוי שחוק הריכוזיות ישיג את מטרותיו המעורפלות.

לכן יש לרדת מהעץ הפופולארי ששמו ריכוזיות משקית ולעבור למאבק מיידי ביוקר המחייה תוך שימוש בכלים קיימים (וקצת נחישות) לטיפול בתחלואי הריכוזיות הענפית.

לגוף שבראשו עומד גילה יש את הסמכויות, הידע המקצועי והעוצמה להילחם בגופים הריכוזיים והלא תחרותיים שנפוצים בחלקים רבים כל כך במשק. אז נכון, אולי הבעיה היא בכלל אומץ הלב של הממונה, אבל בכל מקרה עדיפה התערבות פרטנית, ענף אחרי ענף, לאחר בחינה עמוקה מאשר קבלת חוק כוללני, עמוס פרצות הכפוף להורדות ידיים שבהן לכולם ברור מי הולך להפסיד. לא הטייקונים, לא העיתונאים ובטח לא הפוליטיקאים. רק הציבור.

הכותב הוא ד"ר בבית הספר לחשבונאות במכללת "שערי משפט"