ניתוח כלכליסט
בג"ץ הזריק אנרגיה לקידוחי הגז
ענקית האנרגיה אדיסון מתעניינת ברכישת המאגרים הקטנים, העסקה להכנסת וודסייד כשותפה בלווייתן חוזרת לחיים וחברות קוריאניות כבר מציעות להקים מתקן ימי מעל הקידוח. כלכליסט מנתח את ההשלכות של פסיקת בג"ץ לאישור החלטת הממשלה בנושא הגז הטבעי
החברות שמחזיקות במאגרים כבר מגבשות עסקאות למכירת גז למדינות השכנות
השיטה המסורתית ואולי הקלה מכולן ליצוא גז מישראל היא מתיחת צנרת הולכה למדינות שכנות. כפי שפורסם ב"כלכליסט", בכירי נובל ודלק, המחזיקות העיקריות במאגרי לווייתן ותמר, כבר ניהלו מו"מ עם ממשלת ירדן והרשות הפלסטינית, לרבות גם עם מפעלי פוטאש בירדן.
- בג"ץ דחה את הדרישה להחזיר את נושא יצוא הגז לכנסת
- נתניהו: "נוכל להוזיל את מחירי החשמל ולהשקיע מיליארדים ברווחת הציבור"
- המדינה נרדמה בפיתוח, מאגרי הגז הישנים התרוקנו ותעריף החשמל זינק
במשרדי ראש הממשלה, החוץ והאנרגיה רואים בפעולה זו מהלך אסטרטגי שיחזק את מעמדה של ישראל בכלל ואת הקשרים בין המדינות בפרט. מדובר בפעולה קלה ומהירה יחסית כיוון שצנרת הגז הישראלית בים המלח רחוקה כמה עשרות ק"מ מצנרת הגז הירדנית, וחיבור שכזה יכול להתבצע בתוך חצי שנה ובהשקעה נמוכה יחסית של 150 עד 200 מיליון שקל.
ומה לגבי מדינות אחרות? באוגוסט חשף "כלכליסט" שנובל אנרג'י מנהלת מו"מ למכירת גז למצרים באמצעות מתווך, חברת בריטיש גז. באופן אירוני, מצרים מחזיקה מאגרי גז שגדולים פי שלושה ממה שהתגלה בישראל, אולם אלו לא חוברו ליבשה בצורה שמאפשרת ניצול מרבי, כך שבמדינה השוכנת לנו מדרום קיים מחסור קבוע של גז.
בעבר פורסם שגם טורקיה היא לקוח פוטנציאלי, מה גם שחיבור צנרת אליה יכול לאפשר גישה לצנרת האדריאטית וללקוחות חדשים, לרבות באיטליה. עם זאת, מערכת היחסים בין ירושלים לאנקרה אינה מהמשובחות, וראש הממשלה הטורקי ארדואן לא מפסיק לתקוף את ישראל בכל הזדמנות.
יצחק תשובה. דלק כבר ביררה לגבי מכירה לירדן צילום: עמית שעל
כמה כסף תרוויח מכך ישראל? תלוי בכמות המכירה. מחיר המדף הנוכחי לכל מיליארד מ"ק גז הוא כ־230 מיליון דולר, ולפי חוק ששינסקי 62% ממנו הוא מס על פי החלוקה הבאה: 12.5% תמלוגים שמועברים לקופת האוצר, 25% מס חברות (נכון להיום), והשאר מס ששינסקי — כלומר מס רווחי יתר שיועבר לקופת האוצר בהווה, ומשנת 2018 יועבר לקרן ייעודית לקליטת רווחי הגז. לפי יגאל לנדאו, מבעלי רציו, מכירה לטורקיה בהיקף של כ־5 מיליארד מ"ק לשנה תניב לקופת האוצר כמיליארד שקל בכל חודש, סכום השווה להורדת שיעור המע"מ ב־1% בכל ארבעה חודשי מכירה.
הקמת מתקני קליטת הגז לא תאושר לפני תחילת 2014
לרוע מזלן של חברות הגז, ולמעשה של כל אזרחי ישראל, הגז מלווייתן יתחבר לחוף באיחור ניכר. בהחלטת ממשלה בנושא מאמצע 2012 נקבע שעד אוגוסט 2013 תגבש המדינה שני מתווי תכנון להקמת מתקנים לקליטת הגז בצנרת הישראלית. אבל משרדי הממשלה התמהמהו והתוכנית תאושר לכל המוקדם ברבעון הראשון של 2014. עד אז המשק כולו תקוע עם צינור בודד שאותו הקים בכלל היזם.
מתי יחל היצוא בפועל? יצוא לירדן יכול לצאת לפועל בתוך כחצי שנה, למצרים בתוך שנה וחצי ולטורקיה בתוך כ־24 חודשים. יצוא למדינות כמו סין, הודו, יפן או קוריאה דורש הקמה של מתקן יצוא, דבר שיימשך 3–4 שנים. הובלה של גז לאורך אלפי ק"מ מחייבת את הפיכת הגז לנוזל ושינוע באוניות ייעודיות. הקמת מתקן יבשתי עמדה בלב מסקנות ועדת צמח, אולם במשרדי האוצר והאנרגיה חוששים כי גופים ירוקים יעכבו הקמת מתקן שכזה בשל הקרבה הדרושה לחוף. בשל ההשקעה הגבוהה - בין 5 ל־7 מיליארד דולר - באוצר לא מתנגדים להקמת מתקן ימי, ושלוש חברות קוריאניות - דייהו, סמסונג ויונדאי - כבר נמצאות במירוץ להקמת אחד מעל לווייתן.
אדיסון האיטלקית מתעניינת ברכישת מאגרי הגז הקטנים
אחד הרעיונות שעלו לגבי פיצול המאגרים לצורך קבלת אישור של הממונה על הגבלים הוא לחייב את השותפות בלווייתן למכור את המאגרים הבינוניים שהתגלו, כגון כריש, דולפין ותנין. מדובר במאגרים ששוכנים בקרבת מאגר לווייתן ומכילים יחדיו כ־90 מיליארד מ"ק, קרוב ל־10% מנפח כלל המאגרים.
שר האנרגיה סילבן שלום צילום: עמית שעל
ממידע שהגיע לידי "כלכליסט" עולה שענקית האנרגיה האיטלקית אדיסון גיששה בעבר לגבי האפשרות לרכישת המאגרים ועדיין שוקלת עסקה כזו. אדיסון נחשבת לאחת החברות הבולטות באירופה והיא פעילה גם במדינות אחרות באזור, לרבות מצרים. מכירה של המאגרים עשויה להיות אחד האקזיטים הגדולים באזור ואף להקל על מכירת גז למדינות שכנות.
אפשרות אחרת היא חיוב למכור חלק או את כל חלקה של נובל אנרג'י במאגר תמר. מדובר בעסקה שעשויה לעניין גם גופים מוסדיים, כיוון שהשותפות שם משמשת כמונופול ומחזיקה בקרוב ל־20 חוזי מכירת גז שנחתמו על ידה או שהועברו אליה ממאגר ים תטיס המידלדל. מכירה שכזאת תחייב סדרה ארוכה של אישורים רגולטוריים – החל במשרד האנרגיה דרך הממונה על ההגבלים וכלה ברשות החשמל.
באוצר עדיין לא תיקנו פרצה שמאפשרת לשלם מס נמוך על מכירת הגז
אחת השאלות שנותרו ללא מענה בדיון בשאלת היצוא בבג"ץ היא למה חברי הכנסת לא עוצרים את היצוא באמצעות חקיקה פרטית. יומיים אחרי ששקע האבק מהחלטת בג"ץ, המציאות המרה מבחינת האופוזיציה היא שלמעשה אין להם איך להתנגד.
אסדת קידוח של לוויתן צילום: אלעד גרשגורן
בסביבת יו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ' מסבירים שהיא חתומה, עם ח"כ איתן כבל, על לפחות שתי הצעות חוק להגבלת היצוא, אולם הסיכוי
שהצעות החוק יעברו לאישור תחת משמעת קואליציונית הוא קטן מאוד.
בסביבת יחימוביץ' ידרשו מהממונה על הגבלים להטיל את מרותו על שותפות לווייתן ולחייב בפיצולה. עוד יבקשו שם להטיל פיקוח מחירים על עסקאות הגז, בנוסף על הפיקוח שהטילו רשות החשמל והממונה על הגבלים על עסקאות הגז מול בעלי תחנות הכוח הפרטיות. פיקוח על עסקאות הגז יקטין את רווחי בעלי המאגרים אבל גם יקטין את שיעור המס, כיוון שהוא נגזר מהמחיר הסופי.
באופן חלמאי, משרד האוצר טרם הגיש את התיקון למיסוי על יצוא גז שלפיו מחיר המכירה ייקבע ביחס ללקוח הסופי. התיקון, שעוגן בהחלטת הממשלה ביוני האחרון, נועד למנוע תרגילים שלפיהם יזם גז ימכור לחברה בת במחיר נמוך והיא תמכור ללקוח במחיר גבוה, אבל המיסוי ייגזר מנקודת המכירה הראשונה בלבד. האוצר ביקש ארכה של 120 יום לגיבוש מתווה, ותיאורטית שותפויות הגז יכולות לסגור מחר בבוקר עסקת יצוא ששיעור המיסוי ממנו יהיה נמוך.
| קנייה חזקה | קנייה | המתן | מכירה | מכירה חזקה |
לגבי השפעה עתידית של רווחי הגז, כאן כבר יירשמו שתי השפעות. הראשונה היא ברמת התקציב הכללי: לפי בנק ישראל מדובר ביותר מ־100 מיליארד שקל שייכנסו לקופת האוצר עד 2037, כסף שהמדינה יכולה להשתמש בו לניהול שוטף, החל בהורדת מסים וכלה בהשקעות.
ההשפעה השנייה היא שיצוא הגז יחייב חיבור פיתוח מאגרים וחיבור תשתית הולכה לישראל, כך שחברת החשמל תוכל להשתמש ביותר גז על חשבון פחם.
דבר זה צפוי להוריד את תעריפי החשמל מ־2015 ואילך ואף לתרום להורדת תעריפי המים ומוצרי צריכה שונים, כולם צרכני חשמל כבדים.
העסקה להכנסת וודסייד ללווייתן חוזרת בדלת הראשית
החלטת בג"ץ שלשום שחררה אצל בעלי מאגר לווייתן אנחת רווחה שהגיעה עד העיר פרת' שבמערב אוסטרליה, מקום משכנה של ענקית האנרגיה וודסייד. לפני כשנה נחתם הסכם ראשוני בין שותפות לווייתן לבין וודסייד, שכלל כניסה של האוסטרלים כשותפים לשותפות בשיעור של 30% ובתמורה לעד 2.5 מיליארד דולר ודילול חלקן של השותפות האחרות. לאחר פסיקת בג"ץ, חוזרת עסקת וודסייד לשולחן הדיונים באופן רשמי.
בשיחה עם "כלכליסט" במאי האחרון אמר מנכ"ל חברת וודסייד פיטר קולמן ש"ההנחה שלנו היתה שיהיה יצוא גז מישראל וזה בעצם מה שהוביל את ההצעה הכספית שלנו". לטענתו, "הכניסה שלנו כשותפים למאגר לווייתן התבססה ותומחרה על מאגר שגודלו כ־18 טריליון רגל מעוקב. לפי מסקנות ועדת צמח אפשר יהיה לייצא מחצית ממנו ועל פי זה קבענו את מחיר הרכישה".
אתמול בערב נטען כי יש כוונה לפתוח את ההסכם מול וודסייד. בסביבת דלק הסבירו שאין כל החלטה שכזאת, אם כי חלקים בשותפות חושבים שעתה אפשר וכדאי לבקש להעלות את המחיר.
לשאלה מהם שוקי היעד של הגז מלווייתן העריך קולמן ש"אנחנו מסתכלים על המזרח הרחוק וגם על אירופה. היתרון הוא שמדובר בשדה גז ענק ולכן יש לנו הרבה אפשרויות". לגבי החיבור לטורקיה אמר קולמן ש"אני לא מתעסק בזה ישירות אלא יותר השותפות האחרות במאגר. למדינות שונות יש אינטרסים בינלאומיים שנשקלים בנושא".
הממונה על הגבלים יכול לדרוש פירוק של שותפות לווייתן או לפקח על מחירי ההולכה
דיויד גילה, הממונה על הגבלים עסקיים צילום: אוראל כהן יצוא גז מישראל כבר מחר בבוקר אמנם חוקי אבל לא אפשרי, משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא מגבלות רגולציה והשנייה היא מגבלות טכניות.
מבחינת רגולציה, החלטת הממשלה מיוני האחרון מגבילה בפעם הראשונה בישראל את מכסת יצוא הגז. עד יוני יזמי הגז יכלו לנצל את סעיפים 33 ו־34 לחוק הנפט ולייצא ככל שירצו, בכפוף לאפשרות שמירת אנרגיה למשק (נפט או גז) ברמה כלשהי, שעליה אמור היה להחליט שר האנרגיה. לאחר שנקבעו המכסות, סך היצוא המותר כיום מישראל נאמד ב־370 מיליארד מ"ק מתוך כ־920 מיליארד מ"ק שהתגלו.
כדי לייצא בפועל דרושים אישור של שר האנרגיה סילבן שלום ואישור של הממונה על הגבלים עסקיים פרופ' דיויד גילה, אולי האישור החשוב יותר מבחינת שותפויות הגז.
גילה בישר בספטמבר 2011 שהוא שוקל להכריז על שותפות לווייתן (שבה מחזיקה נובל אנרג'י ב־39.66%, רציו ב־15% ואבנר ודלק קידוחים יחדיו ב־45.34%) כעל הסדר כובל. הנימוק הרשמי: נובל אנרג'י ודלק מחזיקות יחד בכ־67% ממאגר תמר, מונופול מוכרז שהוא ספק הגז היחיד למשק הישראלי.
ב־2007 נכנסו דלק ונובל אנרג'י כשותפות ברישיונות הגז של רציו, שהתגלו ברבות הימים כמאגרים מוכחים, לרבות לווייתן וכריש. לטענת גילה, בעלי המאגרים לא ביקשו את אישורו למהלך, ולכן קיים חשש לפגיעה בתחרות.
גילה היה אחד מחברי ועדת צמח למשק הגז, והוא חתום על המלצות הוועדה לייצוא של 53% מנפח המאגרים, כמות גדולה בכ־33% ממה שאושר בממשלה ביוני האחרון. אם כך, מדוע הוא בוחן כבר שנתיים את המצב? בסביבתו מסבירים שהחברות השונות עברו סדרת שימועים והמצב נבחן כמה פעמים, בהתאם להתפתחויות השונות כגון גילוי מאגרים חדשים או היעלמות הגז המצרי, התחרות היחידה שהיתה עד אז במשק.
מבדיקת "כלכליסט" עולה שהממונה בחן כמה תרחישים, לרבות אפשרות לפצל את מאגר לווייתן ולחייב כל שותפה למכור את חלקה בנפרד, מציאות שתיצור כמה ספקים. עוד נבחנה אפשרות להטיל פיקוח מחירים על צנרת ההולכה, זאת הקיימת ממאגר תמר וזאת שתוקם ממאגר לווייתן, כדי לאפשר לספקים חדשים להזרים גז מבלי שיגבו מהם מחיר מופקע על ההולכה.
מרשות הגבלים נמסר כי "הרשות נמצאת בדיונים אינטנסיביים לגבי הסעד שיוכל להרגיע את החשש לפגיעה בתחרות ובצרכן״.
