הצד השני של הארנק: הבעיה החדשה שיצרה רשות המסים

מה שהתחיל כניסיון לגיטימי להילחם ב"חברות ארנק" - אותן חברות שמשמשות בעלי שכר גבוה בעיקר לדחות תשלומי מס - הפך לרשימת המלצות שצפויה לדחוף אלפי חברות במשק לשנות את האופן שבו הן פועלות.

המלצות אלו, אם יגובשו לידי חוק, לא יטפלו רק בדחיית המס שממנה נהנים בעלי שכר גבוה באמצעות שימוש במנגנון המיסוי הדו־שלבי, אלא עלולות להשפיע על שורה ארוכה של חברות.

עבור רוב מוחלט של השכירים במשק תשלום המס הוא חד־שלבי, כלומר, הם משלמים מס בשיעור של עד כ־50% (בהתאם לדרגת המס) בפעימה אחת. לעומתם, חברות נהנות ממיסוי לפי השיטה הדו־שלבית, המאפשרת תשלום מס בשתי פעימות:

בפעימה הראשונה החברה משלמת מס בשיעור של כ־26% על הרווחים שנשארים אצלה. אם היא רוצה לחלק את הרווח לבעלי המניות, עליה לשלם מס נוסף שנקרא מס דיבידנד, כך שלמעשה, בדרך בין הרווח של החברה לכיס של הבעלים, הכסף עובר שתי פעימות של תשלום מס, ובסופו של דבר שיעור המס אמור להיות זהה לשיעורו לו היה משולם בפעימה אחת.

אילוסטרציה איור: ליאב צברי

השיטה הדו־שלבית טומנת בחובה יתרון: לאחר שמשלמים את מס החברות, ששיעורו נמוך, אפשר להשקיע את הכסף הנותר, ליהנות מהפירות ולמשוך אותו רק כשצריך. זהו בדיוק היתרון שביקשו לנצל השכירים העשירים שמשתמשים בחברות ארנק. הם שילמו פעימה אחת של מס מופחת לעומת המס האמיתי שהיו צריכים לשלם כשכירים, השקיעו את הכסף במסגרת חברות הארנק, ולמעשה בדרך זו קיבלו עוד כסף להשקיע על חשבון מס הכנסה.

צוות חברות הארנק של רשות המסים ניסה לסתום את הפרצה, והמליץ למסות באופן שוטף את בעלי חברות הארנק. עד כאן

מדובר בהמלצה הגיונית. אולם, מלשון הטיוטה שהופצה אתמול עולה כי ברשות המסים עלולים ללכת צעד אחד רחוק מדי ולהחיל את ההמלצות על שורה ארוכה של חברות, בהן גם כאלו שלא נוצרו בהכרח כחברות ארנק.

כך למשל המליצה הוועדה שחברה שלה שיעור רווחיות של 25% תשלם מס נוסף של 1% על הרווחים שצברה ולא חילקה כדיבידנד. המלצות אלו עלולות לערער את הרעיון הבסיסי שעומד מאחורי מנגנון המיסוי הדו־שלבי - לעודד חברות להשקיע ולעשות שימוש ברווחים. במקום זאת, הן מעודדות את החברות למהר ולחלק את הרווח לבעלי המניות.

במילים אחרות, רשות המסים עלולה לדחוף את החברות לחלוקת רווחים כפויה, כדי להימנע מתשלום מס סופי גבוה יותר.