ניסנקורן יצטרך להיות תקיף יותר מעיני והפיצוץ עם הממשלה נראה בלתי נמנע

כפי שאמר אתמול מנהל רשות החברות הממשלתיות במשרד האוצר אורי יוגב, גם כך המשאים ומתנים שהוא מנהל מול ההסתדרות נעשים בפועל מול ניסנקורן בלבד. אספקטים אחרים של עבודת ההסתדרות, כולל גם קמפיין לעידוד העבודה המאורגנת שתוביל צופית גרנט בתקציב של 6.5 מיליון שקל, צפויים גם הם להמשיך לפי התוכניות.

עופר עיני ואבי ניסנקורן צילום: אוראל כהן

בניגוד לעיני, שהוא חבר מרכזי במפלגת העבודה, ניסנקורן אינו חבר באף מפלגה ובשלב זה נראה גם כי אין לו כוונה כזו. השאלה היא אם הדבר יהיה בעוכרי ההסתדרות או לא, מאחר שחלק גדול מהכוח הפוליטי שצברו עיני ואנשיו מקורו בהיותם חברי מפלגות ומרכזי מפלגות בליכוד, בעבודה ובזמנו גם בקדימה.

עיני מעולם לא הסתיר את השימוש שהוא עושה בכוחו הפוליטי, ואף היה גאה בכך ששרים וחברי כנסת יודעים כי ייפגעו בפריימריז אם יתמכו ביוזמות שההסתדרות מתנגדת להן נחרצות. השיא של השימוש שעיני עשה בכוחו היה בתקופת כהונתו של אהוד ברק כיו"ר מפלגת העבודה - אז, לאחר בחירות 2009, הצליח עיני לשכנע כמעט לבדו את מרכז המפלגה לאשר את כניסתה לקואליציה עם נתניהו, בניגוד להצהרה המפורשת של ברק עצמו ולמה שבתחילה היתה דעת רוב חברי המרכז. בתמורה קיבלה ההסתדרות שורה של חוקי עבודה שנועדו לעזור לה לאגד עובדים ולהקים ועדים.

על פניו ניסנקורן לא חייב להיות חבר מפלגה כדי לשמר את הכוח של ההסתדרות במרכזים הללו, אך אין חולק כי הדבר בוודאי אינו מועיל.

ההסתדרות צפויה להישאר עם ניסנקורן, וזו בשורה לא טובה למשק. לא בגלל ניסנקורן, שבסך הכל עשה עבודה טובה כיו"ר האגף לאיגוד מקצועי ונחשב לאחד המבינים הגדולים בדיני עבודה - אלא בגלל הצורך שלו להראות לוועדי העובדים ולבכירי ההסתדרות שמתניו כשל מתני אביו.

בתקופה רגועה יותר לא היתה לכך משמעות, אבל בזמן שמול ההסתדרות ישנה ממשלה לעומתית, שראשיה סבורים כי הדרך להון פוליטי היא בתקיפת ארגוני העובדים והחלשת מעמדם, ניסנקורן לא יוכל להרשות לעצמו כיו"ר ההסתדרות את מה שעיני יכול להרשות לעצמו היום.

הוא יצטרך להיות תקיף, נחרץ, לא מתפשר, כזה שהדגלים האדומים שהוא מניף נישאים גבוה. הדרך לפיצוץ מול הממשלה, כולל האפשרות של שביתות נרחבות שיעשו טוב הן למעמדו של ניסנקורן בתוך ההסתדרות והן למעמדם הציבורי של הפוליטיקאים, תתקצר.

עד כה ניסנקורן ידע לעשות זאת, אבל בין השאר כיוון שכל הזמן היה לו הגיבוי של היו"ר. כל אחד מהוועדים ידע שמילה של ניסנקורן היא כמו מילה של עיני ולכך היה משקל גדול. מחודש פברואר, כל מילה וצעד של ניסנקורן יישקלו לעומת אלו של היו"ר הנוכחי.

עד כה הצהיר ניסנקורן על עמדות שמרניות בכל הנודע ליחסי העבודה. הוא זה שביטל עם כניסתו לתפקיד את הכוונה להגיע מול ארגוני המעסיקים להסכמה על שינוי דרמטי של חוק שעות עבודה ומנוחה, כך שהשעות הנוספות יוכלו להיות מחושבות ברמה החודשית ולא רק לפי יום עבודה.

בראיון ל"כלכליסט" בתחילת השנה הוא גם הודיע על התנגדות תקיפה לכל שינוי במעמד הקביעות של עובדי המגזר הציבורי, או הליכה לבוררות במקרה של סכסוכים במגזר הציבורי. השאלה המעניינת באמת היא אם עמדות אלו יהוו רף קשיח שיקל על הממשלה לשבור, או שבסופו של דבר דווקא ניסנקורן יצליח למנוע כל שינוי, לפחות עד הממשלה הבאה.