דיסקונט תבע באיחור והפסיד 25 מיליון שקל

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב יונה אטדגי דחה תביעה שהגיש בנק דיסקונט על 25 מיליון שקל כשקבע כי היא הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות. מפסק הדין עולה כי המשא ומתן לצורך הסדרת חוב לא עוצר את מירוץ ההתיישנות, וטענת בנק דיסקונט שיש לספור את שבע השנים להתיישנות ממועד משלוח הדרישה הרשמי הראשון - נדחתה.

עם זאת, השופט לא חייב את הבנק בהוצאות הנתבעים, לאחר שקבע כי "די בכך שהנתבעים נמלטו מתשלום חוב בסך 25 מיליון שקל לפחות", רק משום שדיסקונט לא הקפיד להגיש את תביעתו לפני תום תקופת ההתיישנות.

מלון מג'יק סאנרייז בקיבוץ אילות. הבנק לא מיהר לדרוש את החוב צילום: ג'ו קוט

פסק הדין ניתן בשבוע שעבר, ועניינו בהלוואה שהעמיד בנק דיסקונט בשנת 1996 לחברת אילונית פרויקטים שמצויה כיום בהליכי כינוס.

החברה הקימה את מלון מג'יק סאנרייז בקיבוץ אילות, המנוהל בפועל בידי קבוצת פתאל. לאחר שהחברה לא עמדה בפירעון ההלוואה נחתם בשנת 1998 הסכם הבראה בינה לבין הבנק, ובו היא חתמה על ערבות מתמדת ולא מוגבלת בסכום לטובת הבנק.

על פי כתב התביעה, כבר בשנת 1999 החברה לא עמדה בתשלומים לפי הסכם ההבראה, אך בין הצדדים החל משא ומתן להסדרת החוב. בסוף יולי 2001 הודיע הבנק שמיצה את המשא ומתן ודרש את כספו, שעמד לטענתו אז על 150 מיליון שקל. ביולי 2008 הגיש הבנק את התביעה, ולדבריו סכום החוב כבר זינק ל־450 מיליון שקל, אבל "משיקולי אגרה" תבע רק 25 מיליון שקל. הוא טען שההתיישנות נספרת ממועד משלוח מכתב הדרישה ב־2001, ולכן תקופת ההתיישנות לא חלפה, שכן מדובר היה בשבע שנים פחות תשעה ימים.

הנתבעים, שייצגו עורכי הדין דני ניסים וקרן מימון ממשרד גולדבלט גינדס יריב, טענו כי עילת התביעה נוצרה במועד הפרת הסכם ההבראה, כלומר ב־1999, והמשמעות היא שאת תביעת הבנק ניתן היה להגיש עד שנת 2006.

השופט אטדגי קבע כי המסקנה העולה מהחקירות והעדויות היא שעילת החוב נולדה והתגבשה עוד במחצית 1999 וכבר אז יכול היה הבנק להגיש את תביעתו זו, להוכיח את יסודותיה ולזכות בה.