הרווחים הכלואים: כלב נובח. לא נושך

1. מה עשתה רשות המסים עד כה לשחרור רווחים כלואים?

לחברות הגדולות יש אינטרס לשחרר את הרווחים הכלואים עד מחר - המועד שבו תפקע הוראת השעה הייעודית, שקבעה שיעורי מס מופחתים על הרווחים שהן נמנעו מלחלק כדיבידנד במטרה לחמוק משיעורי מס גבוהים. כלומר, ממחר רשות המסים יכולה לשוב ולגבות מהחברות את שיעור המס המלא. הכל באופן תיאורטי כמובן. למה תיאורטי? משום שהרשות כבר הוכיחה בעבר שהיא לא ממהרת לגבות את המס המלא.

למעשה, עד לפני שנתיים, אף שהרווחים הכלואים נאגרו במשך שנים רבות, לרשות המסים כלל לא היו נתונים על אודות ההיקף המדויק של התופעה. ובהיעדר נתונים יחד עם הערכות משפטיות פנימיות, ולפיהן לא ניתן לחייב את החברות לחלק את הרווחים הכלואים, גם לא התבצעה גבייה.

סימני השאלה ביחס לאוזלת ידה של רשות המסים מתגברים כשמבינים שגם היום אין לה מידע מלא על האופן שבו מתחלקים הרווחים הכלואים, וליתר דיוק על כמה כסף החברות העבירו לחו"ל לאורך השנים דרך חברות־בנות, באופן שסותר לחלוטין את תכלית חוק הרווחים הכלואים, שהעניק פטור ממס במטרה לעודד השקעות מקומיות.

בהקשר של היעדר המידע מרתק לחזור לדיון הראשון בנושא בוועדת הכספים ביוני 2012. את עמדת המדינה הציגה בדיון ליאת גרבר מרשות המסים. כך זה נשמע:

יו"ר ועדת הכספים (דאז) ח"כ משה גפני: "בכמה כסף מדובר?".

גרבר: "אנחנו בשלב איסוף נתונים".

ח"כ גפני: "יש לכם הערכה? בעיתונים כתבו 100 מיליארד שקל".

גרבר: "אנחנו בשלב של איסוף נתונים, ואני לא רוצה להתייחס למספרים, אבל מדובר במספרים גדולים".

ח"כ אבישי ברוורמן: "במדינות אחרות (...) כשמתקיים דיון בוועדת הכספים או בסנאט, כשבאים הפקידים חובתם למסור את הנתונים".

ח"כ גפני: "היא לא יודעת, הם באמת לא יודעים. האוצר לא יודע".

ח"כ שכיב מוראד שנאן: "היא לא אמרה שהיא לא יודעת". (...)

ח"כ גפני: "אני מבקש קודם לתת לאוצר להשלים את הדברים (...) מה האופציות שעומדות לרשותכם?".

גרבר: "כרגע אני לא יכולה להתייחס כי הנושא נמצא בדיונים ובשלב איסוף הנתונים".

איסוף הנתונים כאמור נמשך עד עצם היום הזה.

2. למה חברות הענק לא מיהרו לשחרר רווחים אם המס ירד?

הצצה לדו"חות טבע, החברה בעלת היקף הרווחים הגדול ביותר, מספקת את ההוכחה מדוע שחרור הרווחים משתלם לחברה. טבע דיווחה כי יתרת הרווחים הכלואים שלה, נכון לסוף 2012, עמדה על 15.14 מיליארד דולר, שהם כ־54 מיליארד שקל - הרבה יותר מההערכות שייחסו לה כ־40 מיליארד שקל. לו היתה מחויבת במס המלא, טבע היתה צריכה להיפרד מ־2.13 מיליארד דולר. במקום, על פי דיווחי טבע, היא תשלם עד 700 מיליון דולר לרשויות המס, אם תבחר לממש את הרווחים.

שטייניץ. שר האוצר הראשון שניסה להתמודד עם התופעה צילום: עטא עוויסאת

אז אם הטבת המס כל כך משמעותית, מדוע טבע ודומותיה לא החליטו על שחרור מסיבי של רווחים כלואים? נראה כי בחלק מהחברות מאמינים שלאחר שהוראת השעה תפוג, הסיכויים שרשות המסים תפתח נגדן בהליכים כדי לשחרר את הרווחים הללו נמוכים.

מה דעתך על מניית טבע:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

ההנחה הזו אינה מופרכת. בניסיון להצדיק את הטבות המס הגדולות שניתנו לחברות במסגרת הוראת השעה, הסבירו באוצר וברשות המסים כמה פעמים כי הם יתקשו לפתוח בהליכי גבייה לשחרור הרווחים הכלואים. גם השיהוי בהליכי הגבייה לאורך כל כך הרבה שנים והדילוג הכמעט אוטומטי של רשויות המס על איסוף נתונים על היקף הכספים שהעבירו החברות לחו"ל דרך החברות־הבנות שלהן תומך במדיניות של רשות המסים.

במילים אחרות, רשות המסים סנדלה את עצמה משפטית פעמיים בהקשר הזה. היא החזיקה שנים בפרשנות משפטית שלא דרשה תשלום מס מלא על הרווחים הללו, וכשהיקפם צמח מתחת לאפה לממדים מפלצתיים, היא בחרה להעניק הטבה תוך מתן הצדקה משפטית ומוסרית להיעדר התשלום המלא.

במסגרת הדיונים שהובילו להוראת השעה הסבירה רשות המסים כי היעדר הגבייה נבע מפרשנות של חלק מבכירי רשות המסים, שלפיה ההשקעות של חברות הענק בחברות־הבנות שלהן בחו"ל הן שימוש לגיטימי ברווחים - מה שלא הפריע לרשות לאורך השנים להוציא שומות לחברות בגין הוצאת כספים לחו"ל אבל לא ללכת איתן "עד הסוף".

דו"ח מבקר המדינה אף חשף לאחרונה כי רשות המסים הפעילה לחצים על המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט בהקשר לחוות דעתו בנושא, כדי שיכריע כי אכן מדובר בהשקעה שלא מפרה את לשון החוק. ליכט קבע לבסוף את ההפך, ודרש שייגבה מהחברות מס מלא, אולם אפשר לרשות המסים להתייחס לאותן השקעות בחו"ל כאל רווחים כלואים במסגרת הוראת השעה - כלומר שהחברות יוכלו לקבל את הטבת המס גם ביחס לסכומים הללו.

3. באילו מעלימי מס רשות המסים מעדיפה להתמקד?

הסיבה העיקרית שבגללה החברות הגדולות לא רצו לשחרר רווחים בשנה האחרונה היא שהן פשוט לא מאמינות שלאחר שתפוג הוראת השעה, רשות המסים תבוא איתן בחשבון מלא ביחס אליהם. הרשות לא עשתה את זה עד עכשיו, התאמצה מאוד כדי להסביר למה זה לא יכול לקרות, ואפילו חיבלה בעצמה באפשרויות הגבייה - מדוע שעכשיו היא תיכנס להליכים ארוכים ומתישים עם מיטב עורכי הדין של החברות הגדולות?

נקודה למחשבה בהקשר הזה. ביום חמישי האחרון הודיעה רשות המסים בדרמטיות על תפיסתה של מעלימת מס. ביאטריס, תושבת צ'ילה, השכירה דירה בתל אביב תמורת 19 אלף שקל בחודש במשך שבע שנים ונתפסה. עכשיו תבוא איתה רשות המסים חשבון על העלמת הכנסות של מיליון שקל.

ליכט. לא נכנע ללחצים שהפעילה רשות המסים צילום: אוראל כהן

בשנה האחרונה הרשות משקיעה הרבה מאמצים (לגיטימיים וראויים כשלעצמם) בגביית מס ממעלימים קטנים, כולל השקת מלשינון לדיווח על חברים ושכנים מעלימי מסים. זו אותה הרשות שמוותרת לחברות הענק על גביית מס בהיקפים אדירים. דמיינו לעצמכם מה היה יכול לקרות להכנסות המדינה ממסים אם את אותם המשאבים בתקני כוח אדם, בקמפיינים פרסומיים ובהתדיינויות משפטיות עם מעלימים קטנים היו משקיעים בגבייה הולמת - על פי חוק, לא יותר - מהחברות הגדולות במשק.

4. מה ילמד אותנו סכום המס הסופי שייגבה?

עד היום הניבה הוראת השעה למדינה הכנסות של 1.7 מיליארד שקל בלבד משחרור רווחים. הרשות עושה מאמצים עילאיים כדי להגיע ל־3 מיליארד שקל - גובה ההערכה המקורית של המדינה ביחס להכנסות מהמהלך.

מקטרגי הוראת השעה העריכו בזמנו כי המדינה יכלה לתת לחברות הטבת מס אגרסיבית פחות וליהנות ממסים גבוהים לפחות פי שלושה מהסכום הזה. באופן אבסורדי דווקא הצלחה במאמצי הגבייה של רשות המסים תחזק את דברי המקטרגים, משום שאם ברשות הצליחו להגיע למכסה, שהיא רף פסיכולוגי בלבד, בהחלט ייתכן כי ניתן היה לגבות את אותו הסכום ואולי אף גבוה ממנו עם הטבת מס קצת פחות משמעותית. לעומת זאת, אם מאמציה של הרשות לא יישאו פרי והמהלך יסתכם ב-1.7 מיליארד שקל בלבד, הרי שהסבריה של הרשות על הקשיים בגבייה דווקא יישמעו הגיוניים יתר.

5. ולמי בכל זאת מגיעה מילה טובה בפרשה הזו?

שר האוצר הקודם יובל שטייניץ ספג את מרב המהלומות על מהלך הרווחים הכלואים, ואולי זה המקום לעשות עמו מעט צדק. שטייניץ היה שר האוצר הראשון זה שני עשורים וחצי שבכלל ביקש להתמודד עם התופעה, ובדרך הזו גם כפה על רשות המסים לאסוף אחת ולתמיד נתונים על אותם רווחים.

אז נכון, הוא עשה זאת, בין היתר, בניסיון לכפר על מחדלים אחרים שלו בניהול התקציב, שהובילו לגירעון אדיר ממדים, וייתכן שהמתווה שאושר בתקופתו לא מקסם את תשלומי המס שניתן היה לגבות מהחברות הללו, אבל לזכותו ייאמר שהוא לפחות התמודד עם התופעה.