הישג לוינשטיין, אתגר לגרסטל
השופטת הילה גרסטל היא בדיוק הגורם המקצועי שיכול ליצוק תוכן ומשמעות לתוך התפקיד חסר הסמכויות של נציבת הביקורת על הפרקליטות
היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין זכאי בהחלט להתהדר במינוי ראוי: השופטת הילה גרסטל תהיה מבקרת הפרקליטות הראשונה, או בשמה המלא: "הממונה על יחידת הביקורת על מערך התביעה וייצוג המדינה בערכאות".
וינשטיין רשאי להתהדר בהישג נוסף, ואפילו משולש: הגוף החדש לא הוקם בחוק; סמכויותיו קלושות למדי (יפורטו בהמשך); והוא עצמו הממונה האמיתי על הפעלתו. מנגד, ניתן לסייג ביקורת זו כשרואים מי נבחר לתפקיד. גרסטל לא תהיה היס־וומן שתרקוד לצלילי הפרקליטות והיועץ. עצמאותה, נחישותה ויעילותה כבר הוכחו בעבר ומשקלם גובר דווקא לנוכח העובדה שהתפקיד הוקם בהחלטת ממשלה ולא בחוק.
השופטת הילה גרסטל. לא תשמש קישוט צילום: אריאל בשור
לקבוע את התוצאה וגם את מזג האוויר
ניקח לדוגמה את נציב הקבילות על השופטים שהכנסת הקימה בחוק למרות התנגדות השופטים. לעומת זאת, ההצעה להקים בחוק גם מבקר לפרקליטות נגררה יותר מארבע שנים בוועדת ביקורת המדינה. אז במקום שהכנסת תסדיר את סמכויות המבקר, היועץ קבע אותן. למה הדבר דומה? לכך שהבנקים היו מסרבים להקמת מוסד המפקח על הבנקים, ואז מכתיבים מי ייבחר ומהן סמכויותיו.
הפריבילגיה הזו שמורה כאן רק לפרקליטות. כמו אוהד בית"ר במערכון המפורסם של הגשש: אנחנו נקבע את השופט, את התוצאה ואת מזג האוויר.
ועדת האיתור בראשות וינשטיין, שכללה את נציב שירות המדינה משה דיין, מנכ"ל משרד המשפטים ד"ר גיא רוטקופף, ד"ר הדר דנציג־רוזנברג ושלמה גור, העדיפה את השופטת גרסטל על פני השופטת דרורה פלפל והיועץ המשפטי לשעבר של השב"כ אריה רוטר. את הסיבות האמיתיות לא ניתן ממש לפרט, אבל בין השלושה נמצאה גרסטל, שלא במפתיע, כראויה ביותר. להבדיל מההתמודדות על תפקיד פרקליט המדינה, הוועדה לא שבעה נחת הפעם מהמועמדים שהציעו את עצמם, ויזמה את הפנייה לגרסטל.
גרסטל, שמסיימת בעוד כשנה וחצי את כהונתה כנשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, העדיפה את האתגר והשליחות בתפקיד החדש על פני השוק הפרטי או חזרה לכהונה כשופטת מן השורה. אופציה זו נשללה, כמו גם התמודדות על תפקידים ריאליים נוספים מבחינתה - מנהלת בתי המשפט או מינוי לבית המשפט העליון, שלהם הוצעה בעבר.
כעת, בגיל 60, תפרוש גרסטל מהמערכת לתפקיד שבו תהיה הראשונה ותוכל לצקת בו תוכן ומשמעות. אין לדעת אם בפרקליטות לא יצטערו על כך בהמשך. אם כן, הם יתווספו לעורכי הדין הפרטיים שכבר מצטערים על הליכתה של נשיאה שקבעה סטנדרטים לא מוכרים עד אז של יעילות שיפוטית וניהולית.
את התפקיד הציע לה המנכ"ל רוטקופף בשם ועדת האיתור. המהירות לא אפשרה לה לארגן "משנה סדורה" אלא "אני מאמין" בלבד, ערכי וכמותי. ערכי פירושו עצמאות, וכמותי פירושו תוספת משמעותית לכוח האדם המתוכנן. כרגע יש לה תקציב לחמישה עובדים ביחידת הביקורת. רוטקופף יצטרך לשבור את הראש כדי לשלש ולרבע את המספר הזה.
הבעיה המובנית בתפקיד היא להתמודד עם מחדלים שמזוהים עם ראשי המערכת. מבחינה זו לגרסטל יש יתרון - היא נכנסת לתפקיד עם פרקליט מדינה חדש, שי ניצן, שבעצמו הכריז על נכונות לבער כשלים וסחבת. וכאשר הביקורות הראשונות של גרסטל יחולו מטבע הדברים על אירועים בתקופת פרקליט המדינה היוצא משה לדור, אין סיבה לניצן לטרפד אותן. עם זאת, לא ברור אם תיבחן סחבת שבאחריות היועץ המשפטי לממשלה עצמו. למשל, הטיפול בתיק חברות הקש של אביגדור ליברמן.
יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה צילום: מיקי נועם אלון
גוף הביקורת נולד בלידת עכוז ולאחר ייסורים רבים. לדור התנגד בחריפות, והיועץ וינשטיין עשה הכל כדי לדלל התוצאה. ובכל זאת, כמקובל, כולם מהללים כעת את הרך הנולד ש"יתרום לשיפור איכות עבודת הפרקליטות ויהווה נדבך נוסף בביצור אמון הציבור במערכת האכיפה", כלשון הודעת משרד המשפטים שלשום. אם כך, למה נדרשו כל כך הרבה שנים להקים אותו? למה חזר לדור והסביר שוב ושוב שאין בו צורך, כי הפרקליטות ממילא תחת פיקוח הדוק רב־שכבתי: בתי המשפט, נציבות שירות המדינה, מבקר המדינה, לשכת עורכי הדין ובעיקר בקרה עצמית מפותחת.
הכשלים הציפו צורך אמיתי בביקורת
מעבר להתנגדות האינסטינקטיבית של כל ארגון לביקורת, נתפסה היוזמה בעיני מתנגדיה כמונעת משיקולים זרים: לכופף ולהרתיע את הפרקליטים ממלאכת הקודש של ביעור הפשיעה.
מספיק שדוחפי הרעיון היו שרי המשפטים דניאל פרידמן ויעקב נאמן כדי לנופף במניע הזה. אלא ששורה של דוגמאות לכשלים מהדהדים בעבודת הפרקליטות הציפו את הצורך האמיתי בביקורת, שאף התחדד לנוכח הטיפול המקל, לעתים המתריס, של הפרקליטות בפרקליטים שכשלו. למשל, קידום תובעות שספגו ביקורת נוקבת בדו"ח מבקר המדינה או מבית המשפט או הטיפול המקל בפרקליט שכינה את השופטים "חמורים", ודוגמאות חמורות בהרבה שלרוע מזלן הופיעו בתיקים פחות מתוקשרים.
סמכויות מבקר הפרקליטות הוגדרו במסמך הבנות שנחתם בין היועץ וינשטיין לשרת המשפטים ציפי לבני. ואלה עיקריהן: בדיקה מערכתית של ניהול תקין, אחידות ביישום נהלים ומדיניות, שקיפות, תהליכי עבודה, אתיקה מקצועית ויעילות. אך בלי להתערב בשיקול הדעת של הגופים המבוקרים בניהול ההליכים.
תלונות פרטניות במקום שבו הביקורת המערכתית גילתה אירוע שלדעת המבקר נדרש מיצוי של הבירור. כששר המשפטים או היועץ המשפטי יבקשו לברר אירוע ספציפי. כשהוגשה תלונה של אדם הרואה עצמו נפגע מהתנהגותו של פרקליט או תובע. האפשרות לברר תלונה מהציבור היא חידוש שרשום על שמה של לבני, שנועד להפיס את דעתם של חברי הכנסת שוויתרו על סמכותם לחוקק.
הגבלות על סמכות המבקר יש בשפע: "כדי שלא לפגוע בהליך משפטי מתנהל ולמנוע ניצול לרעה של הנציבות, תלונה תתברר, ככלל, רק לאחר סיום ההליך המשפטי. עם זאת, במקרים מיוחדים כגון תלונות בגין התמשכות ההליכים, ניתן יהיה באישור היועץ המשפטי לממשלה לברר תלונה גם תוך כדי ההליך".
ועוד הגבלות: "כדי לא לפגוע בעצמאות התביעה, לא יבדוק הנציב תלונות הנוגעות להפעלת שיקול הדעת השיפוטי... (או) תלונה בעניין שניתן להגיש עליו ערעור או ערר על פי דין, או שמתנהלת לגביו חקירת משטרה, או הנתון לביקורת שיפוטית על פי דין".
סמכויות הנציב הן המלצה בלבד. הוא אינו יכול להורות על העמדה לדין משמעתי וגם לא לעכב קידום של פרקליט שסרח. היועץ המשפטי לממשלה הוא מחוץ לתמונת הביקורת. גם הפרוצדורה שלפיה המבקר מעביר ליועץ את דו"ח הביקורת והיועץ הוא שמעבירו לשרת המשפטים תמוהה. מדוע שהמבקר לא ימסור את הדו"ח שלו ישירות לשרה?
גרסטל אינה הטיפוס שייכנע להגבלות
גרסטל, מן הסתם, מודעת לכל ההגבלות האלה, אבל מי שמכיר אותה מעיד שלא תיכנע להן. "הדבר האחרון שמעניין אותה", אומר מקורב, "הוא לשמש קישוט ליומרות התיקון של הפרקליטות. אם היא לא תקבל כלים ואם יזרקו את המלצותיה לפח, היא תלך משם". והוא מוסיף: "היא גם לא תיכנס לשם אם לא תקבל את הנחוץ לה כדי להצליח בתפקיד".
