"כל חוק סביבתי חדש שנחקק עלול לגרום למפעלים להיסגר"

"קיימות היא חידוד של תובנות עתיקות יומין. היא אומרת שצריך להכניס שיקול חברתי וסביבתי לקבלת ההחלטות, ולראות איך כל זה מביא לרווחה כלכלית". כך מגדירה עו"ד עידית רייטר, אחת מוותיקות עורכות הדין בתחום איכות הסביבה, את מונח הקיימות. זאת במסגרת ראיון לקראת הופעתה בוועידת הקיימות של "כלכליסט", שיכון ובינוי ויוניליוור.

רייטר חזרה לישראל בשנת 2000 לאחר שסיימה תואר שני במשפטים בתוכנית מיוחדת לדיני איכות סביבה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, והיתה צריכה להתחיל להסביר לחברות בארץ למה הן צריכות עורכת דין סביבתית.

בתחילת האלף היו עוד חברות שפקפקו בכך שהן צריכות לבצע ניהול סיכונים סביבתי. הכניסה המסיבית בשנים האחרונות של חקיקה סביבתית חדשה, מחוק האריזות דרך חוק אוויר נקי, העבירה הרבה עסקים וארגונים לצד המשוכנע כי הנושא צריך לקבל טיפול עומק.

עו"ד עידית רייטר צילום: אוראל כהן

קיימות עולה כסף

לדבריה, לחוקים החדשים יש גם צד שלילי, של ייצור עלויות כבדות לעסקים, כאשר כיום החקיקה מתבצעת ללא בדיקה מעמיקה של עלות־תועלת.

לדברי רייטר, "כיום בכל חוק חדש שיוצא יש קבוצה שלמה של תעשייה שנעלמת כי אין לה משאבים לעמוד בדרישות הרגולציה. זה קרה בחוק אוויר נקי. זה קורה בחוקים אחרים".

למרות כל החוקים החדשים, רייטר מפתיעה ואומרת כי לדעתה החוק בעל ההשפעה הסביבתית המכרעת ביותר הוא לא אחר מאשר חוק רישוי עסקים. "רישיון עסק, וכולם צריכים רישיון עסק, מאפשר למשרדים השונים לכתוב תנאים נוספים. בעצם מה שקרה במשך הרבה שנים, שהמשרד להגנת הסביבה עשה את הרגולציה שלו דרך התנאים ברישיון עסק".

זה טוב?

"השלילי בזה הוא שנעשה שימוש בכלי שלא באמת התכוון להסדיר תעשייה גדולה. זה בא להסדיר במקור עסקים עירוניים יותר, ובטח שלא מתקני תשתית גדולים למשל. כמסגרת הוא לא היה בהכרח המסגרת המקצועית הנכונה. כמו כן, התנאים ברישיון עסק נכתבים על ידי הרגולטור ולא עוברים חקיקה. במקביל היתה האצת רגולציה סביבתית בשלוש השנים האחרונות שנזקפת ברובה לגלעד ארדן, אבל גם לפניו, כמו חוק אוויר נקי, חוק האריזות, חוק הקרינה. כל הקבוצה הזאת של החוקים החדשים יוצרת מהלך שהניהול המקצועי וההיתרים עוברים לחוקים ייעודיים וייצאו מרישיון עסק".

הם באמת ייצאו מרישיון העסק? לא ידרשו מהעסקים גם רישוי וגם רגולציה דרך החוקים החדשים?

"כרגע הם נשארים גם וגם. קורים שני דברים במקביל. אם מסתכלים על רגולציה סביבתית עולמית רואים מגמה של קונסולידציה - מגמה שאומרת שמאוד קשה גם לייצר מוצרים, וגם לענות כל היום על כל הדרישות של 15 ויותר היתרים שונים. אז רואים מגמה עולמית שיש חוק אחד, וכל פרק בו מסדיר מדיה אחרת - מים קרקע, פסולת, אוויר. יש סוג של רשות אחת שנותנת מענה, ואישור אחד".

ומה קורה בישראל?

"המשרד להגנת הסביבה השיק מהלך שנקרא חוק רישוי ירוק. הם קוראים לזה אסדרה משולבת. זה הושק ב־2012, ואני בשמחה נותנת קרדיט כי זה משהו שמאפיין את המשרד. כשהוא מקדם חוקים שלו ולא הצעות חוק פרטיות, הוא פותח אותן לדיון ציבורי. בחוק רישוי ירוק הם ניהלו ומנהלים את כל החשיבה הבסיסית כדי להבין את הצרכים והחסמים בשולחנות עגולים. אם המשרד לא יעשה את זה בשיתוף משרד הפנים כשלטון מקומי ומינהל תכנון, משרד הכלכלה ומשרד הבריאות, הוא לא יהיה אפקטיבי. כיום לפעמים הדרישות סותרות זו את זו, אבל זה לא נובע מהחקיקה אלא מכך שיש רשויות נפרדות ושונות שהרבה פעמים לא מתואמות ביניהן. הרבה פעמים גם בגלל האג'נדה שכל אחת צריכה לתמוך בה. לפעמים יד אחת לא יודעת מה עושה היד השנייה".

בדרך כלל המשרדים האלה לא אוהבים לשתף פעולה. מה הסיכוי שיהיה כאן תהליך שונה?

"הייתי רוצה לקוות שהם יכולים".

כשהרגולציה מתנהגת ככה היא מצליחה לעזור לאיכות הסביבה? אולי היא מייצרת נזקים?

"אני לא אומרת שהרגולציה לא עוזרת לסביבה כשהיא מתנהגת ככה. יש לי ביקורת על דברים נקודתיים שונים או גובה קנסות שניתן להטיל - אבל אם אנחנו מתיימרים להיות מדינה דמוקרטית ומתפתחת, אנחנו רוצים רגולציה סביבתית מתקדמת. אם יש כשל בהוראות או בחוקים מסוימים, אנחנו במדינה דמוקרטית ואפשר לטעון נגד זה. אבל כשיש בחוק המים פרק על זיהום מים - הוא עושה את העבודה. וכשמדברים על מיחזור בקבוקים, ברור שיש המון ביקורת וכשלים אבל הדברים האלה עושים את העבודה. גם לחוק אוויר נקי יש ערך רב, למרות הביקורת".

האם עסק קטן שעסוק בלשרוד יכול באמת להרים את הראש ולבחון השפעות חברתיות וסביבתיות?

"קיימות היא מנוף לצמיחה. אתה יכול ליישם קיימות בחנות מכולת, במפעל קטן, וגם בחברה ציבורית גדולה. קח אפילו שני מינימרקטים ברחוב בתל אביב. חשיבה פשוטה של נניח למכור שני מוצרים במבצע של 1+1, זה משהו שעלול לגרום ללקוח לצרוך יותר ממה שהוא צריך. אבל נניח שאתה עושה מבצע כזה ואומר 'את המוצר השני תיקח בביקור הבא שלך' - תראה איך בקלות הרווחת שני דברים. מצד אחד יש מסר של קיימות שאומר - אני רוצה שתקנה במחיר טוב וזה חברתי; מצד שני ישנו הנושא הסביבתי - אל תיקח עכשיו מה שאתה לא צריך. יש גם ערך כלכלי, כי גרמת ללקוח לחזור לחנות שלך כשהוא ייקח את המוצר השני".

הפשרות כעורכת דין

"תמיד אגן על חברות גם כשמוגש נגדן כתב אישום על זיהום", היא אומרת. "אבל אני מנצלת את עצם ההגעה אליי וההיכרות איתי קודם כל כדי לעזור בשעת צרה. כשהסתיימה שעת הצרה אני פורסת את המשנה שלי. אני שואלת 'אתם רוצים להגיע לזה עוד פעם?'. אף אחד לא רוצה למצוא את עצמו בבית משפט, אין מנכ"ל שקם ככה בבוקר. אחר כך אשב איתם על ניתוח מעמיק יותר של מה שגרם להגיע לאותו כתב אישום, אעשה איתם מהלך יותר משמעותי".

יש חברות שהגיעו לאחריות תאגידית כמהלך שיווקי. מה דעתך על זה?

"בהחלט היו חברות שב־2008 עשו ישיבת קריאייטיב. ישבו עם משרד פרסום שאמר להם 'תקשיבו, יש איזה באזז מטורף על ירוק וחברתי. בוא נקצין מצב, ונתאר שחברה כתבה דו"ח אחריות תאגידית ראשון רק על בסיס המלצה של משרד פרסום. זה גרם לצוותים שלמים לחשוב כמה חודשים טובים על עולם מושגים שלא היה מוכר דקה לפני זה".

הליך כזה מייצר מחויבות אמיתית לערכים חברתיים וסביבתיים בחברה?

"מי חותם בסוף על דו"ח אחריות תאגידית? הדו"ח חתום על ידי מנכ"ל החברה והיו"ר שלה - זה מחייב אותם למשהו. מה שאני ראיתי זה שככל שעוברות השנים אותו דו"ח ראשון הופך להיות לרף המינימום של השיח שלהם, שנהיה עמוק ואמיתי יותר עם הזמן".

השיח לא מייצר כעס על החברות המזהמות שמתחילות לקדם תהליכים אך עדיין עושות יותר נזק מתועלת?

"כל אדם שאומר שהנזק שהתעשייה יוצרת גדול מהתועלת - שישיל מעליו את כל מה שהיא ייצרה. עולם המושגים שלי שונה. התעשייה היא החוסן שלנו".