להילחם בעשן או במעשן?

למעלה מ-20% מעשנים בישראל, כאשר אחד מכל חמישה ישראלים מעשן – כך עולה מדו"ח של משרד הבריאות שהוצג במאי האחרון. אם נשווה זאת למדינות אחרות, בהן האיסורים על העישון חמורים ורחבים יותר מאשר אצלנו, נראה כי המצב לא שונה בהרבה. נתונים עולמיים מראים כי ביפן לדוגמא, לצד האכיפה המוגברת על העישון עדיין כ-40% מהאוכלוסייה מעשנים ובמדינות אירופה בממוצע כ-27% מעשנים.

עם נתונים כאלה, ונוכח העובדה כי תופעת העישון איננה פסה מן העולם, עולה השאלה היכן כדאי למקד את המלחמה האמיתית: האם יש להמשיך ולהילחם במעשנים? או שמא לנסות ולמזער את הנזקים הכרוכים בתופעה, בתחום הבריאות, הכלכלה ואיכות הסביבה?

אילוסטרציה. אחד מכל חמישה ישראלים מעשן צילום: בלומברג

אין ספק שחשובה פעילות רציפה בשני המישורים, המתבצעת בדרכים שונות, החל מחקיקה, דרך קנסות על עישון במקומות אסורים ועד הגברת אכיפת העישון במקומות ציבוריים על מנת למנוע עישון פאסיבי וזיהום של הסביבה. לאחרונה, ניכרת מגמה לפיה ארגונים ועסקים שונים מנסים למצוא פתרונות אלטרנטיביים למעשנים שיאפשרו להם לעשן מבלי לזהם את הסביבה האנושית והטבעית ומבלי לפגוע ביעילותם המקצועית במהלך יום עבודה.

סביר להניח כי חלק ניכר מהמעסיקים והארגונים לא יצליחו להימנע מהעסקת מעשנים לחלוטין, לפיכך עולה התהייה האם יש לשנות את דפוס החשיבה. כלומר, האם הגיע הזמן להבין כי הצורך האמיתי הוא להתמודד עם מחיר המעשנים בארגון, ולא עם עצם היותם אנשים מעשנים? האם הגיעה העת להפנים שכפיית גמילה מעישון או טאטוא העישון אל מחוץ לדלת הכניסה אינם הפתרונות לתופעה.

מה זה אומר? במקום להילחם על זמן ההפסקות הממושך לאורך היום, נסו לייצר עמדת עישון קרובה יותר שתחסוך הליכות ארוכות, שימוש במעליות וכד'. במקום להיאבק על ניקיון אפר הסיגריות והבדלים, הציבו מאפרות בנקודות העישון הידועות או העמידו תאי עישון הכוללים בתוכם מאפרות. השתמשו בטכנולוגיות חדישות המאפשרות לעיתים מניעה מוחלטת של ריח עשן הסיגריות ואת החשיפה לחלקיקים המסוכנים שבו. לבסוף, חסכו הוצאות כספיות והגבירו את יעילות ותפוקת העובד המעשן באמצעות הצבת עמדת עישון שאיננה מרוחקת ונגישה לכלל עובדי המשרד, המשאירה בכך את העובד המעשן כחלק מהעשייה השוטפת גם בעת הפסקת הסיגריה שלו.

אם ניקח לדוגמא משרד בו יש 15 עובדים מעשנים, אשר עמדת העישון שלהם במרחק 4 דקות הליכה והם מעשנים בממוצע 5 סיגריות ביום למשך 7 דקות בכל פעם – נראה כי מדובר בעלות שנתית של כ- 94,500 שקל למעסיק. מנגד, אם ניקח את אותם 15 עובדים מעשנים, המעשנים את אותה כמות סיגריות ביום בממוצע, אך תא העישון שיעמוד לרשותם יהיה במרחק של דקת הליכה וזמן ההפסקה יצטמצם משמעותית, שכן הם יהיו נגישים ליתר העובדים והמשימות בזמן העישון, המעסיק יצמצם את ההוצאות בלמעלה מ-50%! וכאן אנו מדברים רק על התחשיב הכלכלי, בל נשכח את היתרונות החברתיים והעלייה בתפוקה של כל עובד שכזה.

מכאן שקיים מערך שיקולים המורכב מהיבטים כלכליים, בריאותיים וסביבתיים, אשר אפשר וכדאי להתמודד למולו, מאשר ניסיון להתמודד עם המעשנים ולנסות לגרום להם להפסיק לעשן.

עובד מעשן יעריך מעסיק שלא ינסה להיאבק בהרגל שלו, אלא יסדיר עבורו פתרון אלטרנטיבי שיספק מענה אידיאלי למעשן, למעסיק ולסובבים אותו, בדומה למענה לכל צורך אחר של העובד.

אין הכוונה לעודד עישון או להביא לעלייה באחוז המעשנים, אלא לתת מענה הולם לאותו פלח באוכלוסייה שגם עובד וגם מעשן – ואינו מעוניין להפסיק אף אחד מהשניים.

הכותב הוא אילן יוספסברג, מנכ"ל חברת ביו-מד פארמה משווקת תאי עישון QleanAir בישראל