ביהמ"ש אישר תביעה ייצוגית ענקית נגד סונול, פז ודלק

בית המשפט המחוזי בלוד אישר אתמול תביעות ייצוגיות נגד חברות הדלק סונול, דלק ופז בעילה של הטעיה חמורה של צרכנים. תביעה נוספת נגד דור אלון עדיין ממתינה להכרעה. החברות עשויות להיות מחויבות בפיצוי מצטבר בסכום עתק של יותר ממיליארד שקל ללקוחותיהן.

תחנת דלק צילום: עמית שעל

כל התביעות מתייחסות לאופן התמחור של סולר ללקוחות עסקיים – שהשתמשו ב"דלקן סונול" של סונול, "פזומט" של פז, "דלקן דלק" של דלק ו"ספידומט של דור אלון. התביעה העיקרית הוגשה נגד סונול על ידי חברת ניצנים עיצוב גנים והיא מוערכת ב־899 מיליון שקל. בעקבותיה הוגשו התביעות נגד חברות הדלק הנוספות: התביעה נגד פז הוערכה ב־260 מיליון שקל, והתביעה נגד דלק הוערכה ב־181 מיליון שקל. התביעה נגד דור אלון, שטרם אושרה, הוערכה ב־42 מיליון שקל. כל אחת משלוש חברות הדלק חויבה בתשלום 150 אלף שקל שכר טרחה לעורכי הדין שייצגו את התובעים

לטענת התובעים, חברות הדלק הטעו באופן חמור את הצרכנים שהשתמשו בדלקנים, כשגבו מהם מחיר לליטר סולר הגבוה לעתים בעשרות אחוזים מהמחיר שאותו נדרש לשלם צרכן מזדמן שתדלק באקראי באחת התחנות.

לפי הטענות בתביעות, שנמצאו לכאורה מבוססת על ידי השופט עופר גרוסקופף, חברות הדלק הציגו לצרכנים את כרטיס התדלוק, שמאפשר ללקוחות עסקיים לתדלק כמה רכבים ולשלם באופן מרוכז אחת לחודש, תוך הבטחה למתן הנחות גדולות. אלא שלאורך זמן התברר שהלקוחות העסקיים שילמו הרבה יותר על הסולר, מפני שאותן "הנחות" ניתנו מהמחיר "המומלץ לצרכן", שמלכתחילה היה גבוה משמעותית מהמחיר ששילמו בפועל הצרכנים. במהלך הזמן עלו מחירי הסולר והמחיר המומלץ התעדכן גם הוא, וכך נוצר מצב אבסורדי שבו לקוחות כרטיסי התדלוק שילמו תעריפים גבוהים בעשרות אחוזים.

הלקוחות העסקיים גילו שהם משלמים יותר

בשלב זה אישר השופט לנהל את שלוש התביעות כייצוגיות בשמם של כל הצרכנים שנפגעו. המשמעות היא שהשופט שוכנע שיש לכאורה עילת תביעה טובה ומבוססת נגד כל הנתבעות. בשלב הבא יצטרכו התובעים הייצוגיים להוכיח את מרכיבי תביעתם, ואם התביעות יימצאו מוצדקות - חברות הדלק עשויות להיות מחויבות לשלם סכומי עתק לצרכנים. בשלב הבא בתביעה תוגדר זהות הקבוצה שנפגעה ומספר הצרכנים שזכאים לפיצוי – ולפי זה ייקבע מנגנון הפיצוי והסכום שחברות הדלק ייאלצו לשלם.

בגוף ההחלטה העיקרית, בעניין סונול, מספק השופט דוגמה להמחשה: בעת הצטרפותו של לקוח להסדר עסקי המחיר מומלץ לסולר היה 5 שקלים לליטר, ואילו לקוח מזדמן בתחנת הדלק שילם 4 שקלים לליטר. לדברי השופט, אם בעקבות המו"מ סיכם הלקוח על הנחה של 1.5 שקלים, הרי שבפועל הוא זכה להנחה של חצי שקל (ולא שקל וחצי) ושילם 3.5 שקלים לליטר. במהלך תקופת זמן נתונה עלו מאוד מחירי הסולר, אלא שהמחיר המומלץ עלה בשיעור חד בהרבה. כך שבמהלך התקופה לא רק שההטבה ללקוחות העסקים נשחקה, אלא נוצר מצב אבסורדי שהם משלמים הרבה יותר מלקוחות מזדמנים באותה תחנה.

השופט גרוסקופף מבהיר שהתופעה הזו התרחשה רק לגבי מחירי הסולר, שמאז 1993 לא נמצא בפיקוח ממשלתי, בשונה מהבנזין שהיה ונותר תחת פיקוח. בנוסף מבהיר השופט כי ישנם גופים גדולים שלהם הסדר שונה עם מי מחברות הדלק, ולא נפגעו משיטת התמחור המתוארת.

גם מפירוט המצב העובדתי שנוגע לתובעים הייצוגיים עצמם עולים הסכומים הגבוהים משמעותית ששילמו הלקוחות העסקיים: בתביעה נגד סונול למשל מפורט כי התובע גילה שהוא מחויב במחיר של 10.82 שקלים לליטר סולר, בשעה שהמחיר ללקוח מזדמן באותה תחנה עמד על 7.29 שקל. לפני התביעה ובניסיון למנוע אותה הציעה סונול ללקוח להגדיל את ההנחה שיקבל, אך זאת רק מאותו מועד ואילך. לטענת התובעים, הם לא הבינו ולא העלו בדעתם שמשמעות ההצטרפות להסדר העסקי היא שהם ישלמו יותר מלקוחות מזדמנים, ו התנהלות חברות הדלק מהווה חוסר תום לב והטעיה חמורה.

חברות הדלק מצדן טענו בכל אחת מהתביעות בנפרד כי לא היתה כל הטעיה בהתנהלותן. לטענתן, לקוחות ההסדר היו מודעים היטב לאפשרות שיגבה מהם מחיר העולה על המחיר שנדרש מלקוחות מזדמנים, אך הם היו מוכנים לשלם סכומים אלה בשל היתרונות השונים הנלווים להסכם הדלקן או הפזומט, יתרונות שהם בעלי ערך כלכלי רב. עוד נטען כי המחירון המומלץ לצרכן הוא גלוי וידוע.

סונול לא עמדה באתגר שהתובע הציב בפניה

במסגרת ההחלטה בעניין סונול כתב השופט כי במצב שבו ניתנת לעוסק שליטה על המחיר והוא עושה בו שימוש בלתי מבוקר כדי להגדיל את רכיב הרווח שלו בעשרות ומאות אחוזים ולהפקיע מחירים, הוא מצב מובהק של חוסר תום לב בקיום חוזה. הוא כתב כי בהיעדר הסבר מניח את הדעת של חברת הדלק, המשמעות הפשוטה היא ניצול לרעה של סמכות שניתנה להן במסגרת הסדר עסקי.

השופט הגדיר את טענות חברות הדלק כ"לא משכנעות", ובין היתר כתב כי בפני סונול הוצב "אתגר על ידי התובע הייצוגי, להראות אפילו מקרה יחיד של לקוח בודד שהצטרף להסדר הדלקן כשהמחיר שנדרש לשלם במועד ההצטרפות הוא גבוה מהמחיר ללקוח מזדמן". אלא שלדברי השופט, סונול לא עמדה באתגר ולא הציגה ולו לקוח אחד שכזה "והדברים מדברים בעד עצמם".

לדברי השופט, הראיות שהובאו לפניו מלמדות על חשש כבד שסונול עשתה שימוש לרעה בכוח שניתן לה לעדכן את המחיר המומלץ לסולר, וניצלה אותו כדי להעלות באופן חד את מרכיב הרווח. לדברי גרוסקופף, "השפעתו של מהלך זה היא חמורה במיוחד על אותם לקוחות שלא היו מודעים אליו, אולם ככל שיוכח הוא יהווה הפרה של חובת תום הלב כלפי כל בעלי העסקים שהיו צד להסדר דלקן־סונול". השופט קבע שקיים חשש ממשי שהטעם המרכזי מאחורי הניפוח המלאכותי של המחיר המומלץ לסולר היה הגדלת הרווחיות של סונול על גבי לקוחות הדלקן. אמירות וקביעות דומות מופיעות גם בהחלטות נגד חברות הדלק הנוספות שנתבעו.

התביעות הייצוגית הוגשו על ידי מספר משרדי עורכי דין: התביעה נגד סונול הוגשה על ידי עו"ד שמוליק קסוטו ועו"ד דוד יצחק. דלק ופז נתבעו על ידי עו"ד סיני אליאס ועו"ד אורי אדלשטיין וכן תביעה נוספת נגד דלק הוגשה באמצעות עו"ד צבי פשדצקי. התביעה נגד דור אלון הוגשה על ידי עו"ד אסף שילה.

מפז, דלק וסונול לא התקבלה תגובה.