לא אוהב את התוצאה? שנה את חוקי המשחק

לא אחת הפתרון הפשוט ביותר לבעיה הוא לשנות את הדרך שבה אנו מודדים אותה. הנה דוגמה עכשווית, בגרסה הסינית - כדי לפתור את בעיית הערפיח, זיהום האוויר שממנו סובלת שנגחאי בשנים האחרונות, החליטו ברשות המקומית ובתיאום מלא עם המשרד להגנת הסביבה הסיני, פשוט לשנות את רמות הזיהום המוגדרות כמסוכנות. עד לפני שבוע הערפיח (שבו, אגב, ניתן להבחין מהחלל החיצון) הוגדר כמסוכן מרמה של 75 מיקרוגרם למטר מעוקב של אוויר. אבל מעכשיו הבעיה קטנה יותר. כעת תושבי שנגחאי ישמחו לגלות שאף כי מאומה לא השתנה בעירם, רמות הזיהום ירדו. איך? כי כעת רמה של 115 מיקרוגרם חלקיקים למטר אוויר מעוקב היא הרמה שמצריכה פרסום אזהרה לציבור ונחשבת מסוכנת. מנגד, ארגון הבריאות העולמי קובע כי רמה של 25 מיקרוגרמים נחשבת לבטוחה וכל מה שמעליה כבר מסוכן.

ערפיח בשנגחאי

1. הוקוס פוקוס פוקושימה

העלאת סף הקרינה המותרת

ביפן התלוננו בשבועות האחרונים על הערפיח שמהגר מסין, אבל מדובר בלא פחות מצביעות - היפנים ביצעו מהלך דומה, ואף מסוכן יותר, במרץ 2012. בעיצומו של המשבר בפוקושימה (שהגיע החודש לרמות קרינה שיהרגו יצור חי בתוך חצי שעה) החליט משרד הבריאות היפני להשליך עשורים של מחקר לפח, ובמחי יד בירוקרטית העלה את רמת הקרינה המקסימלית שעובדי כור רשאים להיחשף אליה מ־100 מיליסיוורט ל־250 מיליסיוורט. זה טיפה מתחת לרמת הקרינה שהתגלתה אצל מפוני צ'רנוביל בדם, רגע לפני שהמוטציות החלו.

הכור הגרעיני בפוקושימה. מה גובה הקרינה המותרת? צילום: איי אף פי

2. ממתיקים את מחירי הדיור

איך מכווצים 55% ל־28%

אם זה עובד בקרינה וזיהום, למה לא ליישם את זה בכלכלה? הכירו את הרגרסיה ההדונית - האופן שבו מבטאים שיפור באיכות מוצרים על חשבון המחיר. כשפרסמה הלמ"ס את מדד מחירי הדיור בישראל בין 1999 ל־2006 למשל, היא טענה שמדובר בעלייה של 28%, לעומת 55% שנמדדו במציאות. איך מיישבים את הפער? איכות הבנייה השתפרה, לכן הציבור מוכן לשלם יותר והפער מייצג את עליית המחיר כתוצאה משיפור באיכות (שהוא יותר משנוי במחלוקת). רשמית, רק 28%, אבל בחשבון הבנק שלכם באו כל ה־55% לידי ביטוי.

3. מתעלמים מיוקר המחיה

המדידה לא משקפת את סל המוצרים

ואם כבר נדל"ן, אז כשהלמ"ס מודדת אינפלציה, היא לא מכניסה לשם את העלייה במחירי הדיור. מבחינתה, מאז סוף שנות התשעים, לעלויות דיור יש קשר ליוקר המחיה הישראלי רק כשמדובר בעלות השימוש, לא בקנייה עצמה. זאת ועוד: בשנה שעברה, הודה הסטטיסטיקן הממשלתי הראשי, פרופ' שלמה יצחקי, כי מדידת האינפלציה לא משקפת את סל המוצרים שלנו במרכול. כבר ב־2011 התריע החשב הכללי דאז במשרד האוצר ירון זליכה כי האינפלציה הכוללת במשק מתקרבת ל־9%, בניגוד ל־2% של אותה שנה.

4. מדחיקים את האינפלציה

הספירה שונתה והאחוזים ירדו

אז "אם אתה לא אוהב את התוצאה פשוט שנה את חוקי המשחק", הוא כלל אצבע גם בישראל, ומספיק אולי להתבונן בנתוני האינפלציה עד 1999 כדי להיווכח בכך. אם עד 1999 האינפלציה השנתית בישראל כמעט מעולם לא נפלה מנתונים דו־ספרתיים ואף חצתה לא אחת את התלת־ספרתיים, הרי שמאז 1999 היא עומדת בעקביות עיקשת סביב 2% לשנה בלבד. איך זה קרה? נס גדול לא היה כאן, אלא רק שינוי בשיטת הספירה, וזה עוד לפני שבכלל אמרנו משהו על האופן שבו מודדים כאן את אחוזי האבטלה.