למה העובדים מרגישים מרומים?
פרופסור יקר, אני ראש איגוד מקומי של עובדי מדינה בארצות הברית. אנחנו מתמודדים כרגע עם תלונה מעניינת מהתקופה שבה הממשל הפדרלי הושבת זמנית. הרבה עובדים נאלצו אז לצאת לחופשה כפויה, ולא מזמן הם קיבלו את השכר עבור הימים שלא עבדו בהם. אלא שעכשיו עובדים שכן הורשו לעבוד בתקופת ההשבתה (אז הם חשו מיוחדים בגלל המעמד והתרומה שלהם) מרגישים מרומים. איך אפשר להתמודד עם המצב? רוברט
רוברט היקר,
הבעיה הזאת מתחילה בממשל הפדרלי עצמו. הגישה שאתה מתאר - הוצאת חלק מהעובדים לחופשה כפויה ואז תשלום השכר שלהם בהתאם - היא כמובן הדרך השגויה לנהוג בה במקרים כאלה. וכיוון שיש סיכוי גבוה שהחיכוכים הפוליטיים בארצות הברית יולידו בשנים הבאות עוד כמה השבתות כאלה, אולי רצוי שהממשל יאמץ אסטרטגיה להתמודדות עם מצבים מסוג זה.
הנה הצעה שאולי היתה עוזרת בהם: נניח שהיו מרכיבים קבוצות קטנות שיש בהן גם עובדים שהוצאו לחופשה כפויה וגם עובדים שעבדו כרגיל. בקבוצה הזאת כל עובד שהוצא לחופשה יכול היה לתרום חלק מהשכר שקיבל על אותם ימים לעובדים שלא היו בבית. כל עובד גם יכול היה להחליט איזה חלק מהשכר שיקבל רטרואקטיבית הוא מתכוון לתרום לעמיתים שלו. מחקרים רבים מעידים שלאנשים אכפת במידה מסוימת מהרווחה של אחרים, והאכפתיות הזאת באה לעתים על חשבון הכיס.
השבתת משרדי הממשל בארה"ב. איך מפצים את מי שכן עבד? צילום: אי פי איי
תועלת חברתית מהסוג הזה אמורה לגרום לעובדים שהושבתו לנהוג בהגינות. אם הסכום שיחליטו לתרום יפורסם בפומבי ויועיל למוניטין שלהם, יש אפילו סיכוי שהם יהיו הוגנים יתר על המידה ושמי שנשארו לעבוד ירגישו שזה השתלם להם ושהם זוכים להערכה.
הממשל עשוי להחליט בשלב מסוים להתערב ולפעול בעצמו לתיקון המצב. אם הגישה המקומית שהצעתי לא תתקן לגמרי את הבעיה, היא אמורה להוביל לחלוקה הוגנת יותר של ההכנסות, וחשוב מכך - להגדיל את תחושת האחווה בקרב העובדים.
שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il
