המחלות הכרוניות שמערכת הבריאות מעדיפה להתעלם מהן

בצלו של גירעון הענק של קופות החולים שמאיים על הפעילות הסדירה שלהם, בכירי מערכת הבריאות ישתתפו היום בדיון מיוחד של ועדת הבריאות של הכנסת בנושא. בזמן שהם יתקפו את משרד האוצר שהוא לא משחרר את הכסף, ואת משרד הבריאות שהוא שומר רק על האינטרסים של בתי החולים, הנה כמה נקודות שהם יעדיפו להשאיר בצד ולא לדבר עליהן, משום שהן לבה של השיטה.

לצפייה בתוכנית ועידת "תחזיות 2014" והרשמה - לחצו כאן

1. האוצר שומר על גירעון קופות החולים קבוע

בדיון בוועדת הבריאות בשבוע שעבר אמרה שרת הבריאות יעל גרמן שאינה מבינה על מה מלינות קופות החולים: דווקא אחרי שהשיגה להן עוד כ־300 מיליון שקל בשנה, הן טוענות לגידול בגירעון ולפגיעה בחולים. אך באותה נשימה הודתה שהקופות נותרות עם גירעון של כמיליארד שקל בשנה. לדעתו של קודמה בתפקיד של גרמן, יעקב ליצמן, מדובר בגירעון מכוון מלמעלה, ממשרד האוצר. לדברי ליצמן, הגירעון הוא הדרך של האוצר להחזיק את הקופות בגרון ולשלוט בהוצאות שלהן.

זו הסיבה לפער התמידי בין צורכי הקופות ליכולותיהן הכספיות, לדוגמה בין הגידול באוכלוסייה שמגדיל צרכים לבין השינוי בתקצוב הקופות כתוצאה מכך. כך, אם האוכלוסייה גדלה בשנה ב־2.4%, סל הבריאות לא יעלה באותו השיעור אלא ב־1.5% בלבד.

הפער הזה משמעו כ־300 מיליון שקל שהקופות לא יקבלו בשנה. לטענת הקופות, בצורה הזו נגרעו מהן 3.85 מיליארד שקל מ־1995.

באגף התקציבים באוצר לא מסתירים כי הגירעון המכוון הזה נובע, בין השאר, מרצון לראות את הקופות מתייעלות. אלא שלאור הגירעון המצטבר, עולה השאלה האם מרוב רצון של האוצר לשליטה הגירעון לא "ברח" וכבר יצא משליטה.

2. הקופות מצמצמות את הגירעון מכיס הציבור

לקופות החולים יש שיטה משלהן: כשהגירעונות גדלים, הן מעבירות הוצאות מכיסן הציבורי לכיס הפרטי של החולה. הכלי העיקרי לכך הוא הביטוחים המשלימים שמשווקות הקופות, שלמעשה מנהלות מירוץ חימוש שמוסיף עוד ביטוחים ועוד רבדים של ביטוח כמו מכבי שלי או כללית פלטינום. כך הן יכולות לשלוח יד לכיס החולה כדי שהוא יממן בעצמו את הטיפול. באופן מעט אבסורדי, בגלל אופן הפיקוח על הביטוחים, לקופות משתלם לשלם יותר עבור ניתוח בבית חולים פרטי דרך הביטוח המשלים מאשר עבור אותו הליך בבית החולים הציבורי דרך סל הבריאות. כך, לקופה יש תמריץ כספי להאריך תורים במסלול הציבורי החינמי ולגרום לחולה לשלם השתתפות עצמית ולהשתמש בביטוח המשלים שלו כדי לקבל את הטיפול דרך המערכת הפרטית.

אולם השימוש ברפואה הפרטית הוא רק החלק הגלוי. החלק הסמוי הוא ביטול הנחות וגביית אגרות ממבוטחים כדי להגדיל את הגבייה עבור שירותים שאינם במערכת הפרטית.

כך, בחודש שעבר החלה הכללית לגבות 40 שקל עבור ביקור אצל רופא במוקד בסוף השבוע — שירות שעד כה ניתן בחינם. משרד הבריאות מתיר לקופות לגבות עד 80 שקל עבור שירות זה, ובכללית אומרים שאינם יכולים לדרוש מהאוצר כסף בזמן שהם עצמם לא גובים את המותר להם. כך, בשנה שעברה גבו מאיתנו הקופות עוד 3.15 מיליארד שקל כדי לממן את שירותי הבריאות בנוסף לתשלום על ביטוחים פרטיים.

3. פערי שכר בין הרופאים מלחיצים את המערכת

סכומי הכסף שהרופאים הבכירים משתכרים בביצוע ניתוחים פרטיים הם מדהימים: עשרות אלפי שקלים לניתוח כפול עשרות ניתוחים בחודש, שפירושם שכר של מאות אלפי שקלים לחודש לרופא כוכב, כזה שכל העולם מעוניין להגיע אליו באופן פרטי.

השכר הוא חלק מהותי מעלות שירותי הבריאות, כי הרופאים הם אמצעי הייצור העיקרי במערכת הרפואה. כשהרופאים הבכירים ביותר משתכרים מאות אלפי שקלים בחודש במערכת הפרטית, מי שמסתכל עליהם בערגה הוא הדור הבא של הרופאים הכוכבים. כלומר, הרופאים הבכירים והמנוסים שעדיין לא כוכבים. ומי שמסתכל עליהם הוא הדור הבא, המומחים הצעירים או המתמחים שנמצאים לקראת סוף הדרך. ועליהם מסתכלים המתמחים. ועליהם, לבסוף, הסטודנטים לרפואה.

כשהשכר במערכת הפרטית מרקיע שחקים משום שאינו מפוקח, נוצרים לחצי שכר גם במערכת הציבורית. כל קבוצה, כל דור, מעוניינים להשתכר יותר, זה הטבע האנושי. כשבחלק העליון אין גבול, החלק התחתון של סולם השכר יטפס אף הוא, גם אם רמת הבריאות עצמה לא משתנה. לחצי השכר האלה, שמסתיימים מדי פעם בהעלאות שכר נדיבות, יוצרים גירעונות, כי הכסף הזה צריך מקור, והמקור הוא כיס משלמי המסים.

נכון, רופאים צריכים להשתכר הרבה, ובעיקר המוצלחים בהם, ודאי אלה שכל עיסוקם הוא הצלת חיים. אבל בניגוד לתחומים אחרים שבהם השוק הפרטי יודע להשיג את התוצאה המוצלחת ביותר, בתחום הבריאות העסק הפוך. בגלל שהחולים יקנו כל ניתוח בכל מחיר ויעשו כל מה שהרופא אומר ורק שיהיו בריאים, התמריץ שמונח בידי הרופאים פשוט גדול מדי. מי שמדבר על גירעונות קופות החולים, צריך לדבר גם על שכר הרופאים ועל הצורך להגביל את המערכת הפרטית. כל פתרון שלא כולל צעדים כאלה, הגם שהם קיצוניים במיוחד, לא יעזור.

4. האופציה הפרטית כבר יותר ויותר רלבנטית

החלק העגום בסיפור הוא שמדובר במעגל שמזין את עצמו. גירעונות קופות החולים גורמים להן לפגוע בשירותים שהן נותנות לציבור, והפגיעה קורית בשיטת הסלמי. בהתחלה תחכו 15 דקות בתור לרופא משפחה במקום חמש דקות, והוא יקדיש לכם רק שבע דקות במקום עשר דקות. בהמשך תחכו לו חצי שעה ויהיו לו רק חמש דקות בשבילכם, וזמן קצר לאחר כך תבינו שאין טעם ללכת לרופא המשפחה ושעדיף לקרוא באופן פרטי לרופא שיגיע הביתה תמורת 25 שקל.

ככל שגירעונות הקופות יהיו כרוניים ועמוקים יותר, כך רמת השירות שהן נותנות תידרדר, ותמריץ הציבור לפנות לשירותי בריאות פרטיים יגדל. כך שבסוף יהיו כאן שתי מערכות, אחת לחולים בלי כסף עם שירות גרוע, ואחת לחולים עם כסף ושירות מצוין.

למי שחושב שמדובר בחזון אפוקליפטי שלעולם לא יתממש בישראל, כדאי שיקרא היטב את ביטוחי הבריאות שחברות הביטוח הפרטיות מוציאות חדשות לבקרים — אלה שמאתרים את נקודות הכשל ברמת השירות במערכת הציבורית, ומציעים תחליפים נוחים ופרטיים: רופא מלווה אישי בתשלום, אבחון מהיר בתוך 72 שעות, רופא מלווה בזמן אשפוז בבית החולים, אחות פרטית ומה לא. כל שירות שהמערכת הציבורית יודעת לתת, אבל בצורה גרועה, חברות הביטוח ממהרות להציע תמורת תשלום. כך הציבור גם משלם מס בריאות וגם קונה ביטוח פרטי. העתיד כבר כאן.