אי־השוויון בבריאות עולה למשק בשנה 96 מיליארד שקל

אי־השוויון בבריאות עולה למשק הישראלי הרבה מאוד כסף. כמה הרבה? 96 מיליארד שקל בשנה. כך עולה ממחקר חדש שבדק את עלויות התחלואה למשק, מחקר שערך צוות בריאות של כנס אלי הורביץ לחברה (לשעבר כנס קיסריה), בראשות פרופ' אורלי מנור מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית.

המספר הזה, 96 מיליארד שקל, מהווה כ־7% מהתוצר השנתי של המשק, סכום דומה לזה שהמשק משקיע (ההשקעה של הממשלה יחד עם הכסף שיוצא מהכיס הפרטי של הציבור) בבריאות לפי אחד החישובים של החוקרים. במילים אחרות, לו אי־השוויון בבריאות היה נמוך יותר, היתה עלייה ברמת החיים של הציבור כולו. אי־השוויון הוא הגורם לבריאות לקויה של אנשים שאין להם נגישות כלכלית לרפואה או לתרופות. לכן הוא בא לידי ביטוי, בסופו של דבר, בפגיעה בתוצר הישראלי משום שהוא מביא, לכל הפחות, לאובדן של ימי עבודה.

הפערים בנגישות לבריאות באים לידי ביטוי בישראל בעיקר בין הפריפריה למרכז - למשל, בזמן ההמתנה לרופאים מומחים, או במהירות שבה ניתן לראות רופא במיון בבית החולים הקרוב - וכן בין אנשים בעלי רמות הכנסה שונות.

צעדים מקוריים לפתרון

צוות החוקרים הציע כמה צעדים מקוריים להתמודד עם אי־השוויון במערכת הבריאות הישראלית. בין הצעדים הללו: הנפקת איגרות חוב חברתיות למטרות ספציפיות בתחום הבריאות וכן הקמת חממות ליזמות חברתית בתחום הבריאות.

הרעיון להנפיק איגרות חוב חברתיות (Social Bonds) הוא רעיון שתופס תאוצה בעולם בשנים האחרונות, ומי שמוביל אותו הוא רונלד כהן, שייסד בעבר את קרן ההשקעות הפרטית הבינלאומית אייפקס.

יש דוגמה אמיתית לניסוי באג"ח שנעשה בבריטניה, שיקום אסירים למטרת הקטנת שיעור חזרתם לכלא.

הממשלה הבריטית הנפיקה אג"ח חברתית (מבוססת על כסף ששוכב כאבן שאין לה הופכין בחשבונות בנק שהקשר עם בעליהם אבד) למטרת הקטנת שיעור חזרת האסירים לכלא, והגדירה יעד מספרי מדיד להקטנת שיעור זה.

גופים פרטיים - למשל, גופי הפנסיה - יכולים לקנות את האג"ח האלה וכך לממן עם הממשלה את הטיפול במטרה החברתית. אם היעד שהגדירה הממשלה מתממש, היא תשלם את הריבית לרוכשי האג"ח החברתית.

בית חולים שערי צדק בירושלים צילום: מיקי נועם אלון

על פי עורכי המחקר, אפשר להנפיק אג"ח חברתיות למטרות דומות בתחום הבריאות, למשל להגדלת מספר חולי הסוכרת שמקבלים טיפול מתאים, דבר שיקטין בעתיד את תשלומי הביטוח הלאומי לקצבאות נכות וכד'.

ההמלצה להקים חממות ליזמות בתחום הבריאות מזכירה את ההחלטה הממשלתית בתחילת שנות התשעים להקים חממות ממשלתיות לעידוד הקמת סטארט־אפים בתחומי ההייטק.

בהשקעה תקציבית די קטנה, טוענים החוקרים, הממשלה יכולה לעודד פרויקטים נקודתיים של יזמות חברתית בתחומי הבריאות. למשל, פרויקט שממפה קשישים שמשתחררים מאשפוזים ומוודא שהם מקבלים את התרופות שהם אמורים ליטול, בשביל להקטין את שיעורי האשפוזים החוזרים.

מחלקת רפואה עירונית?

בנוסף, הצוות ממליץ כי הטיפול באי־שוויון בבריאות ייעשה לא רק ברמה הכוללת של המשק, אלא גם ברמה המקומית. כלומר, אם כל רשות מקומיות יודעת להשקיע כסף במערכת החינוך שלה, אין שום סיבה שלא תשקיע כסף גם במערכת בריאות מקומית. כיום, מציינים החוקרים, רק 28 רשויות מתוך יותר מ־250 פועלות באופן מקומי בתחום הבריאות. החוקרים ממליצים לממשלה לבחור בשלב הראשון 20 יישובים בינוניים־גדולים בעלי פרופיל בריאותי בעייתי ולהעניק לרשויות האלה כסף בשביל לעודד אותן להציע לתושביהן תוכניות לטיפול בבעיות הבריאות שלהם.

הצוות יציג את ההמלצות שלו לדיון בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה שייערך בהמשך השבוע. זו השנה ה־21 לקיומו של הכנס, שאותו עורך המכון הישראלי לדמוקרטיה.