"אין לנו את הפריווילגיה לא להשתמש בטכנולוגיה"

"חשוב לשמר את מה שהיה. אבל אי אפשר להתעלם מקצב השינוי. בעוד עשור אנחנו נדבר על מציאות שאף אחד לא מכיר", כך אמר פרופסור שיזף רפאלי מאוניברסיטת חיפה, בוועידת לעתיד החינוך של "כלכליסט" שנערכת היום (ג').

רפאלי דיבר במהלך פאנל על הדרך בה הטכנולוגיה יכולה לשמש ככלי לגישור על פערים. מלבד רפאלי, הוא כלל אנשי חינוך מהפוליטיקה והמערכת הפדגוגית: עמרם מצנע, יו"ר ועדת החינוך בכנסת, מרים פיירברג, ראש עיריית נתניה ולשעבר ראש מערכת הפדגוגית בעיר, ודינה לבאי-ח'ון, מנהלת בית הספר אדיגה מהפזורה הצ'רקסית.

ראש מערכת החדשות של כלכליסט, נעמה סיקולר, שהנחתה את הפאנל, הזכירה בפתיחתו כי פלאי הטכנולוגיה בעולם החינוך הובילו לדברים נהדרים, אבל גם גררו הרבה השלכות שליליות. "במבחנים הבינלאומיים אנחנו לא במקום שאנחנו רוצים להיות", אמרה סיקולר ושאלה את המשתתפים האם הכיתה החכמה באמת יכולה להחליף את שיטות הלימוד שבמשך עשרות שנים הרביצה תורה בתלמידים ללא כלים מתקדמים.

מימין: נעמה סיקולר, דינה לבאי-ח'ון, מרים פיירברג, עמרם מצנע, פרופ' שיזף רפאלי צילום: עמית שעל

לדעתו של רפאלי התשובה היא חיובית. "אני מאוד מקווה שכן, ואני חושש מהמקומות שהם לא. את התשובה נקבל כנראה רק כאשר הבת שלך תעמוד על הבמה ותספר על אמא שלה. הדיבורים על הזדמנות ואיום ששמענו הבוקר הם דברים נכונים. צריך להזכיר כי קצב ההתקדמות הטכנולוגיה מערערת את כל מה שהכרנו. אין לנו את הזכות לחשוב רק על עוד עשור. בדיבור על פערים, צריך לחשוב על מחר בבוקר, מה ילדים עושים היום, מה המורים עושים היום, מה המערכת עושה".

"הקישוריות ההולכת וגוברת, האתרים שעומדים בפני הנכנסים למעגל העבודה, אין להם אורך נשימה של עשר שנים. כל דקה שחולפת יוצרת פערים יותר גדולים בין אילו שיש להם גישה לטכנולוגיה ובין אילו שאין להם. הדבר החשוב ביותר הוא להכיר בערעור של הטכנולוגיה, והשינוי שהוא מחייב", הוסיף שיזף.

פרופ' שיזף רפאלי. "כל דקה שחולפת יוצרת פערים יותר גדולים בין אילו שיש להם גישה לטכנולוגיה ובין אילו שאין להם" צילום: עמית שעל

איך הודפים את החשדנות מפני החדשנות?

משתתפי הפאנל נשאלו כיצד ניתן להדוף את החשדנות סביב החידושים הטכנולוגיים. על כך ענה עמרם מצנע: "כולנו מכירים את הסיטואציה של המורה שמחלקת בכיתה דפים שמצולמים בסטנסיל שאף אחד לא יכול לקרוא, והילדים לא באמת קוראים את זה או מקשיבים. אני הבנתי את החשיבות של הטכנולוגיה כשנכנסתי לכיתה יום אחד, ואף אחד לא שם לב שנכנסתי, והם כולם היו מרוכזים בשיעור. הם גם לא שמו לב לצלצול. זה בגלל שהמורה הכינה את השיעור באמצעות המחשב ומערכת "סיסמה לכל תלמיד", והמערכת החכמה שבזכותה אפשר ליצור קשב טוטאלי., אבל דווקא כאן, חשיבות המורה עולה כפל כפליים. היא זו שמכינה את השיעור. היא זו שצריכה לרתק את התלמידים".

עם זאת, הוסיף מצנע כי "יש כאן מתח בין האיום הטכנולוגי ומה הוא יכול לעשות לנפש הרכה, ובין הסיכוי. ואנחנו צריכים להתרגל לכך. המיזם "סיסמה לכל תלמיד" הוא לא תוכן, הוא אוטוסטרדה, הוא תבנית שיכול לקחת כל תוכן לעכשווי ועדכני. הוא יוצר תקשורת בין מורים, הורים והתלמידים, עולם ומלואו שבו יש עשרות גופים ותוכניות שעושים עבודה נפלאה".

מצנע. "התלמידים לא שמו לב לצלצול" צילום: עמית שעל

כשבעלי ההון נכנסים לביה"ס

סיקולר העלתה את שאלת ההתמודדות עם גופי ההון שמממנים את תכניות התקשוב ושאלה את המשתתפים האם הם יסכימו לכך שגוף עסקי המעוניין להשקיע, רוצה דריסת רגל בתוך בית הספר.

פיירברג ענתה בתגובה לשאלה זו כי היו בעבר חששות שאנשים שרוצים לסייע ולתרום ישתלטו על החינוך. "מסתכלים בעין חשדנית על מי שרוצה לתרום. אנחנו מקבלים בברכה כל מי שרוצה לסייע. אני רואה את זה בצורה אחרת. אלו אנשים שאכפת להם ממה שקורה סביבם, דווקא בתקופה שאנשים מתמקדים בעצמם. מעצם השם סיסמה לכל תלמיד יש משהו יחודי. שכל אחד הוא אישיות בפני עצמה. אפילו בשם הזה יש מסר ערכי. זה יוצר מכלול של אפשרויות שנותנות מענה לבתי ספר, לתלמידים, למורים. אנחנו מאתרים תלמידים שאין להם את היכולת לרכוש מחשב בבית, ומנסים בעזרת הסיוע של אנשים טובים והעירייה לרכוש את האיבזרים שהילדים צריכים גם בבית", אמרה פיירברג והמשיכה:

"יש אוכלוסיות חלשות יותר. בנתניה יש מספר שיא של עולים אתיופיים. אני חושבת מה זה עושה לילד, שהגיע לכאן חסר כל ומתרבות שונה לחלוטין, והם היום יושבים ליד מחשב והם כמו כל הילדים האחרים. מה זה עושה להם, להרגשה שלהם. מה זה מקנה לבטחון העצמי שלהם. אני נכנסת למעבדה ורואה את הילדים האלו וכמה קשה להם, ואיך הם היום מסוגלים לעמוד ולהיות כמו כל אדם אחר - בזכות סיוע, בזכות תרומות של אנשים שתורמים לאורך כל הדרך".

פיירברג. "אנחנו מקבלים בברכה כל מי שרוצה לסייע" צילום: עמית שעל

"אתמול מורה אצלנו זכתה בפרס טראב. אני בעצמי הייתי במערכת החינוך ואני זוכרת את התקופה שהיינו צריכים להחליף את הלוחות שהיו בעבר ירוקים ומרוב מחיקות כבר היו לבנים. ואיפה אנחנו היום ואיפה היינו אז. היום יש סייבר, ורובטיקה, דברים שמי יכל לחלום עליהם. היום הקדמה הטכנולוגית מחייבת את הידע הזה, את המוכנות לעולם שבו כולנו צריכים להתקיים בו, עם הסיכונים והסיכויים. אי אפשר לשנות את המציאות. כל הזמן מדברים על חינוך. אבל יש הבדל בין חינוך ובין ידע והשכלה. חינוך הוא משהו ערכי. ידע והשכלה הוא למידה".

"אין לנו את הפריווילגיה שלא להשתמש בטכנולוגיה"

דינה לבאי-ח'ון, מנהלת בית הספר הצ'רקסי אדיגה, סיפרה על החדרת המיזם הטכנולוגי לבית הספר שלה. "סיסמה לכל תלמיד מבחינתי הוא לא רק סיסמה, הוא התכלס. הוא המהות של הדברים. כצ'רקסים, יש לנו המון דגלים. אנחנו ישראלים. אנחנו מוסלמים. אנחנו מיעוט בתוך מיעוט בתוך מיעוט. הבעיה המספרית שלנו מלווה אותנו בכל הדרך - אנחנו 4,500 איש שמרוכזים בתוך שתי כפרים, והאתגרים הם עצומים", אמרה.

לבאי-ח'ון. "הרב קוק אמר שמדי כל דור עלנו להתאים את מערכת החינוך לרוח התקופה" צילום: עמית שעל

לדבריה, "כשרואים אותי ברחוב עם כיסוי ראש, לא תמיד יודעים מי אני ומה אני. גם הצ'רקסים עברו שואה, למעלה ממאה שנים של שואה. למעלה מתשעים אחוז מהאוכלוסיה גורש מהמולדת, מרוסיה. לכן בכל העולם יש פליטים צ'רקסים, במיוחד במזרח התיכון. אין לנו את הפריווילגיה שלא להשתמש בטכנולוגיה. והילדים הרי שולטים בטכנולוגיה טוב יותר מעצמנו. הרי הרב קוק אמר שמדי כל דור עלנו להתאים את מערכת החינוך לרוח התקופה, ולא הפוך. איננו יכולים לצפות מהילדים שיתאימו את עצמם אלינו", אמר לבאי-ח'ון והוסיפה כי בית הספר בראשו היא עומדת החל השנה בפרויקט של לימוד משותף עם בית ספר בירדן, ובית ספר בקווקז. "המטרה היא ללמוד ביחד על התרבות הצ'רקסית, בשפה משותפת ובתרבות משותפת. שנוכל ליצור אזרחים טובים, שגאים במי שהם".