מס וערך מוסף

מהלך זה הופך את צרפת לשיאנית מס עולמית, ומן הסתם מייצג מהלך הגיוני: האם בתקופה שבה כלכלות העולם מגמגמות ועובדים מפוטרים, עשירי צרפת צריכים לראות את שכרם צומח, או דווקא נפגע לטובת שמירת משכורתם של העובדים הזוטרים והגנה בפני קיצוצים? האם קופת הממשלה הצרפתית אמורה להתרוקן בשל העובדה שהאבטלה הצומחת במדינה גוברת, בעוד ששכר הבכירים ורווחי החברות הולכים ומאמירים?

נשיא צרפת פרנסואה הולנד צילום: אי פי אי

1. המסים יבריחו את הכסף?

הטייקונים מאיימים לארוז מזוודות

עבור רבים, העלאת מסים היא מכה כלכלית קשה. הטיעון הוא כמובן שמסים גבוהים פוגעים בצמיחה כלכלית, ביכולת של אזרחים והסקטור הפרטי לגדול, לחסוך ולהשקיע. מעבר לכך, אוהבים אנשי הגרעין הקשה של הקפיטליזם הניאו־ליברלי להזהיר מפני היכולת של עסקים ועשירים לארוז את הפקלאות שלהם ולעבור למקום אחר, בדיוק כפי שעשה מנכ"ל תאגיד היוקרה LVMHברנרד ארנו, שהגיש בקשה לקבלת אזרחות בלגית. אבל האם הטיעונים האלה באמת עומדים במבחן התוצאה ההיסטורי? כנראה שלא.

2. מהפך האייטיז האמריקאי

דרגת המס הופחתה בתום המאה

במהלך רוב ההיסטוריה האמריקאית, רמות מס ההכנסה היו גבוהות אפילו יותר מאלו של הצרפתים כיום. בתחילת המאה ה־20 למשל הן עמדו על 73% עבור מי שהרוויחו יותר ממיליון דולר לשנה. בסוף מלחמת העולם השנייה הן עמדו על 94% להכנסה של יותר מ־200 אלף דולר לשנה, ועד שנות השמונים הן התייצבו על רמה של כ־70%. שיעורי המס הללו השתנו רק ב־1980, כשהחל עידן רייגן. היום הם עומדים על 28%, בעוד מס החברות האמריקאי צנח משיעור של 52% בשנות החמישים לשיעור של 35% כיום.

3. מיסוי גבוה, צמיחה גבוהה

האמריקאים שגשגו עם מס של 52%

תומס האנגרפורד, כלכלן בכיר בשירות הקונגרס בארה"ב, פרסם השנה את המחקר מקיף שערך על הקשר בין צמיחה לשיעורי מס. המחקר של האנגפורד הראה, במפתיע, כיצד רמות מס נמוכות לא משפיעות כלל על צמיחה כלכלית, אולי אפילו להפך. אם בשנות החמישים, תקופה שבה רמת המיסוי בארה"ב היתה כאמור 52%, הצמיחה עמדה על 4% לשנה, הרי שבשנות האלפיים, עם רמות מס נמוכות משמעותית, עמדה הצמיחה השנתית בארה"ב על לא יותר מ־1.8%.

4. יותר מסים, יותר פנאי

הצרפתים עובדים פחות שעות

האנגרפורד מצא במחקר גם קשר מוחשי בין ירידה בשיעורי מס לפתיחת פערים נרחבים בהתפלגות ההכנסות. במילים אחרות, מסים נמוכים מובילים לריקון המעמד הבינוני והתעשרות האחוזונים העליונים. הוא גם מצא שאזרחי מדינות שבהן שיעורי המס גבוהים נהנים מיותר זמן פנאי חופשי. הצרפתים למשל עובדים 1,500 שעות בממוצע, לעומת 1,700 השעות של האמריקאים. אצל הצרפתים מדובר בהפחתה של 500 שעות עבודה בשנה לעומת שנות השבעים, ואילו האמריקאים הצליחו לפנות רק 100 שעות באותה תקופה.