הייטק זה לא רק ווייז: "יש סכנה ממשית לבריחת מוחות"

קשה לצאת אופטימי מפגישה עם שישה מעורכי דין הבולטים ביותר בתחום ההייטק בישראל, שכונסו לדיון שולחן עגול במשרדי IATI - האיגוד הישראלי של התעשיות המתקדמות, שמאגד בתוכו כ־500 חברות הייטק ומדעי החיים.

השישה צופים שנה לא קלה לענף, אף ששנת 2013 שהסתיימה לפני שבועיים נחשבת למוצלחת מאוד. הדוגמאות הידועות להצלחה הזו הן רכישת ווייז בידי גוגל בכמיליארד דולר ורכישת טראסטיר בידי יבמ ב־900 מיליון דולר. הסכום הכולל של רכישות חברות ישראליות על ידי גופים בינלאומיים ב־2013 נאמד ב־4.9 מיליארד דולר.

ובכל זאת, מזהירים הפרקליטים: אנחנו, כלומר, המדינה, הגורמים המפקחים שלה ליתר דיוק, עושים כל מאמץ להבריח משקיעים ולדכא את התעשייה הזו.

נושא מטריד מרכזי הוא חוסר הוודאות המשפטי הנוגע לזכאות עובדי הייטק לתמלוגים על המצאותיהם, מעבר לשכר העבודה.

מימין למעלה: ניצן הירש־פלק, יונתן אלטמן, מיה רסין־נצר, ברק פלאט, קרין מאיר־רובינשטיין. למטה מימין: טל בנד ודן שמגר. מזהירים ומתריעים צילום: אוראל כהן

"התערבות באלפי הסכמי עבודה"

המסר שיוצא מבתי המשפט ומוועדת התמלוגים (ועדה במשרד הפטנטים ובראשה שופט עליון לשעבר) הוא שאם הסכם העבודה, או כתב הוויתור והשחרור שעליו חתם העובד בסיום עבודתו, אינם מזכירים במפורש ויתור על זכות לתגמול נוסף בגין ההמצאות, הסכמת העובד אינה תופסת אפילו אם העובד התחייב לכך שאין לו כל תביעות או דרישות מהמעסיק.

"גישה זו", אומר עו"ד טל בנד מש. הורוביץ, "היא התערבות רטרואקטיבית באלפים רבים של הסכמי עבודה שנחתמו במשק וערעורם מהיסוד. הסכנה הממשית היא בריחת מוחות ויציאה של מרכזי פיתוח מהארץ. מנהלים בחברות בינלאומיות חוששים לדווח להנהלה הזרה על השינויים המשפטיים בארץ. נאמר לי במפורש על ידי מנהל מרכז מחקר ופיתוח ישראלי של חברה רב־לאומית, שאם ההתפתחות בישראל תיוודע להנהלת החברה בחו"ל, היא תפטר אלפי מהנדסים שהיא מעסיקה בישראל, ותעדיף להעביר את המו"פ שלה להודו או לווייטנאם שגם כך מתחרות בישראל בהקשר זה".

הניסיון לאתגר את הנושא בבית המשפט העליון לא צלח והוא הוחזר לוועדת התמלוגים. עו"ד ברק פלאט מיגאל ארנון: "שוחחתי עם רוכש סדרתי של חברות ישראליות על פסק הדין הזה. הוא הודיע שיעצור את הרכישות עד שתובן רמת החשיפה להליכים משפטיים. משקיעים וחברות רוצים לדעת מהי רמת החשיפה, מהם התמלוגים שהעובד זכאי לקבל. תעשיית ההייטק עבדה שנים עם הסכמי IP (קניין רוחני) ברורים וכעת הכל משתנה".

קרין מאיר רובינשטיין, מנכ"לית האיגוד: "מצד אחד אני מבינה את פסק הדין ואת העובדים, אך גם את 'המדרון החלקלק' שעלול להתפתח. כשחברה מחו"ל בוחרת לרכוש חברה ישראלית, היא צריכה להיות בטוחה שרכשה את כל הקניין הרוחני, ושלא יבוא עובד בעוד שנתיים ויתבע את זה". בנד: "היה מאבק גדול בהצעת חוק שיצאה ממשרד המשפטים, אשר רצה להעביר את כל נושא המצאות השירות מוועדות תמלוגים לבית הדין לעבודה, שחסר כלים וניסיון לדיון בשאלות הטכנולוגיות המורכבות. כל בעלי האינטרסים התנגדו למהלך וההצעה נפלה".

"בלתי אפשרי כמעט למסחר טכנולוגיה"

נגזרת של הנושא נוגעת לקניין רוחני של רופאים בבתי חולים ממשלתיים. עו"ד מיה רסין־נצר מהרצוג פוקס נאמן: "בלתי אפשרי כמעט להוציא את הטכנולוגיה ולמסחר אותה. הקניין הרוחני נשמר קרוב לחזה של בתי החולים או המדינה ונמנע פיתוח ומסחור. הדבר מונע מהציבור ליהנות מהפיתוחים. רופא חושב על רעיון בבית או במסגרת עבודתו בבית החולים, אך אין כלים ברורים שיכולים לסייע לו למסחר אותו. בעקבות זאת רופאים שוקלים לעזוב את בתי החולים הממשלתיים".

בעשור האחרון היו 800 עסקאות בהייטק הישראלי, אבל החוסך הישראלי, כך מתברר, כמעט לא נהנה מהן בגלל המעורבות ההולכת וקטנה של הגופים המוסדיים בזירת ההייטק המקומית. מגמה זו תקבל רוח גבית בתקנות שהאוצר אמור להחיל מינואר - הגבלת גובה דמי ניהול שיכולים גופים מוסדיים לשלם לקרנות שמתמחות בתחומי השקעה שונים, כולל הייטק. "המדיניות החדשה של האוצר", אומר עו"ד ניצן הירש־פלק מגרוס שייצג את ווייז מול גוגל, "מטילה מגבלה העלולה להקטין השקעה של המוסדיים בהייטק הישראלי. המוסדיים בארץ לא משקיעים בקרנות הון סיכון במידה מספקת. לכן בכל פעם שקוראים על אקזיט, מי שנהנה מזה הם בעיקר החוסכים בקרנות פנסיה בארה"ב ולא ציבור העמיתים בארץ. ההצלחות עוברות 'ליד' הציבור בארץ, כי מי שמנהל את כספי חסכונותיו בוחר להשקיע באפיקים אחרים. לא תמיד מסוכנים פחות, כפי שמעידים התספורות והסדרי החוב".

"קיצוץ בהשקעות הון סיכון אינו פתרון"

"ביצוע קיצוץ בדמי הניהול המותרים בתחומי הון סיכון ופרייבט אקוויטי יהיה בכייה לדורות בשל השפעתו הלא טובה על הכלכלה בישראל", מחזק את הדברים עו"ד יונתן אלטמן מעמית פולק מטלון ומסביר: "בארה"ב הון סיכון ופרייבט אקוויטי מהווים כ־6% מכלל הנכסים, בארץ זה פחות מ־1.5%. התקנות מבקשות להגן על העמית ולהקטין את דמי הניהול כחלק ממגמת המהפכה החברתית, אך מתעלמות מהשינוי החיובי שנעשה בשנים האחרונות בתחום ההשקעה בהון סיכון ובפרייבט אקוויטי. הפתרון המוצע יפגע קשות בקרנות מסוגים שונים כהייטק, פרייבט אקוויטי, נדל"ן ותשתיות. משמעות הדבר היא פגיעה בכלכלה הישראלית. חשוב מאוד לזכור שבסוגיות השקעת המוסדיים בקרנות הון סיכון ופרייבט אקוויטי לסוגיהן אין כל קונפליקט בין העמית לבין מנהל הקופה. ובכל מקרה, קיצוץ בהשקעות הון סיכון ופרייבט אקוויטי ודאי אינו הפתרון".

"העמית הישראלי", מסכם אלטמן, "נפגע פעמיים. המנהלים לא יוכלו להשקיע את הכסף במקומות עם תשואה עודפת. הפגיעה השנייה תהיה כשייווצר מיתון בעקבות אי־כניסתם של המיליארדים למשק".

"הרגולציה חורגת בהרבה מהנדרש"

עו"ד דן שמגר ממיתר מפנה תרעומת גם כלפי "הרגולציה החונקת של שוק ההון", שהיא, לדבריו, אחת הסיבות שחברות טכנולוגיה לא נרשמות בבורסה בתל אביב.

"המגמה היא לצאת מהזירה המקומית", טוען שמגר, "כשאני יושב עם לקוחות ובודק אפשרויות - להנפיק בישראל היא האחרונה. הרגולציה חורגת בהרבה מן הנדרש. כללי הדיווח תחת חוק ניירות ערך מכבידים מאוד. טבעי שהרגולציה תרצה להגן על המשקיע הקטן, אבל היא חייבת להיות מידתית. בארה"ב הגיעו להבנה שכדאי להקל על החברות, אך בארץ זה לא קורה וחברות נרתעות משוק ההון. חברות הטכנולוגיה זקוקות להון זמין ומהיר, ואם שוק ההון לא יודע להיות מספיק מהיר אז הוא מפסיק להיות אטרקטיבי".

שמגר מסביר כיצד סובל ההייטק בגלל ההכבדה, שאולי מוצדקת עבור הטייקונים והפירמידות, אבל לא עבור תעשייה צעירה שטרם דבקו בה הסיאוב והשומנים. "בדיני חברות בארץ", אומר שמגר, "אומצו כללים שנובעים מהיחס השלילי כלפי החברות הגדולות והטייקונים. המחוקק מאמץ כללים שנועדו למאבק בריכוזיות ובטייקונים, אך כללים אלה חלים על כל החברות באופן גורף, ויש בהם היבטים אלימים שמכניסים את החברות הבינוניות והקטנות לקושי תפקודי. הרגולציה שנוצרה מקשה להגיע להסדרים ראויים עם מנהלים שצריך לתגמל אותם, אחרת לא יצטרפו לחברות. בחברות הטכנולוגיה יש איזון בין מייסדים לבין משקיעים ועובדים. מבנה ההון הזה ראוי, אך מחילים עליו כללים שפוגעים בחברה והתוצאה היא בלתי נסבלת".

"נזק אמיתי נוסף", מציין עו"ד פלאט, "הוא החלטת רשם החברות להפסיק לקבל מסמכים באנגלית. את תקנון החברה חובה להגיש בעברית. זה לא נראה טוב מול משקיעים זרים שרוצים לחתום על מסמכים בשפה שהם מבינים, זה נזק אמיתי. זה משקף גישה. אני יכול להגיד שמזכיר המדינה של דלאוור מגיע לישראל בכל שנה ומסביר למה כדאי להקים חברה בדלאוור. רשם החברות בארץ מייצר רושם הפוך, שישראל אינה מעוניינת בחברות חדשות".

"בגלל מס הכנסה יש אי־ודאות בכל עסקה"

עו"ד שמגר מציין בעיה נוספת - אי־ודאות מול מס הכנסה: "כמעט בכל עסקת רכישה ומיזוג צריך להסדיר את הטיפול בעסקה מול רשויות המס, והפתרון הוא תמיד בפנייה אינדיבידואלית למס הכנסה. התוצאה היא אי־ודאות שמצטרפת לכל עסקה בעקבות התשובה הבלתי צפויה ממס הכנסה. בכל עסקה עולות אותן שאלות, מס הכנסה צריך לקבוע כללים אחידים במקום לדרוש אישור פרטני לכל עסקה. הרשויות מעדיפות שהחברות יגיעו אליהן, אך זה מעכב ומגביל את העסקאות".

עו"ד אלטמן: "מנכ"ל האוצר מגיע יום אחד וקובע מנגנון, ואז מגיע גורם נוסף ונותן למנגנון משמעות שונה, יש חוסר אחידות מצד הרגולטור".