שעת עבודה אחת בשבוע קובעת את שיעור האבטלה

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה בשבוע שעבר כי שיעור האבטלה בישראל בדצמבר עמד על 5.8%, צניחה משמעותית לעומת שיעור האבטלה בינואר שעמד על 6.6%. בממוצע שיעור האבטלה ב־2013 עמד על 6.3%. אך האם נתוני הלמ"ס שמראים שהמציאות נהדרת, לפחות על הנייר, בכלל תואמים את המציאות?

זה הזמן להכיר את שאלה 4.20 בסקר כוח אדם של הלמ"ס, שעליה מתבסס שיעור האבטלה: "האם עבדת אפילו שעה אחת בשבוע שעבר"? אם עניתם כן, אתם נחשבים מועסקים. אם עניתם לא, ישאלו אתכם אם הייתם זמינים לעבוד בשבוע שעבר, ואם חיפשתם עבודה באופן אקטיבי. רק אם תשיבו בחיוב לשתי השאלות האלה תיחשבו כבלתי מועסקים. וזו, בעצם, כל התורה כולה.

"בכל שנה, בכנס המקצועי השנתי, עולה שאלה אחת באופן קבוע כבר שנים: האם צריך לשנות את השאלה הזו", אומר ל"כלכליסט" מרק פלדמן, ראש תחום סטטיסטיקה של עבודה ואחראי סקרי כוח אדם בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, "ובכל פעם משאירים את המדידה כמו שהיא". פלדמן אמנם סולד מהתקשורת, שלא יודעת לדייק ולא יודעת להעמיק. אפילו להצטלם לכתבה הזו הוא לא היה מוכן. ובכל זאת, במבט חמור סבר, אפילו הוא ניאות להודות שכדאי לקיים דיון ציבורי על האופן שבו הלמ"ס מודדת את שיעור התעסוקה והאבטלה בישראל, ולו משום שבשנים הקרובות היא הולכת לשנות את שיטת המדידה.

כך זה עובד היום: ללמ"ס יש מדגם ארצי של 144 אלף דירות, שאמור לשקף את כל מגזרי וגוני החברה הישראלית - דירות בערים הגדולות, בשכונות פאר, בשכונות מצוקה, ביישובים קטנים, בקיבוצים, בשכונות חרדיות ובמגזר הערבי. מדי חודש סוקרי הלמ"ס יוצאים לשטח ושואלים את האנשים שגרים בדירות "האם עבדתם לפחות שעה אחת בשבוע שעבר?".

אלה הכללים הבינלאומיים, וישראל מצייתת להם, אך הבעייתיות בהם ברורה. אם אדם עבד שעה אחת לפחות בשבוע, זה לא הופך אותו בהכרח למועסק. אולי הוא עבד רק שעה אחת? ואולי הוא עבד בשבוע החולף, אבל בשלושת השבועות שקדמו לו הוא לא עבד כלל?

התשובה של פלדמן דומה לתשובה הקבועה של אנשי הלמ"ס - יש לנו הרבה מאוד מדדים, שכל אחד מודד דבר אחר. אין מדד אחד שמודד הכל. אם רוצים לראות את המורכבות של המציאות, אי אפשר להסתכל על מספר בודד ולצפות שהוא ייתן תשובה אחת כללית לכל השאלות. ככה לא עובדת הסטטיסטיקה.

והשאלון של הלמ"ס בהחלט כולל עוד שאלות רבות, כגון: כמה שעות עבדת בשבוע האחרון? האם זה יותר או פחות מבדרך כלל ומדוע? האם חיפשת עבודה בחודש האחרון, ואם לא, מדוע? האם אתה עובד במשרה חלקית, ואם כן, מדוע? כל השאלות הללו (ורבות נוספות) מייצרות מדדים שונים, שלרוב זוכים להתעלמות ציבורית.

"הבעיה אינה היעדר עבודות, אלא הכנסות מספקות"

"הסיבה ששואלים אם אדם עבד שעה אחת לפחות בשבוע שעבר היא משום שצריך להיות חלק משיטת המדידה העולמית. וברמה העולמית, ככה זה עובד. יש הרבה מדינות בעולם שיש בהן עבודות זמניות יומיות. במדינות כמו הודו או במדינות באפריקה או באמריקה הלטינית שוק העבודה אינו מפותח. אפילו בארה"ב קיימות עבודות יומיות. לכן שיטת המדידה הזו לא צפויה להשתנות בעתיד", אומר פלדמן.

כשאנחנו אומרים לפלדמן שיש קולות, אפילו בתוך הממשלה, שטוענים כי הלמ"ס מפרסמת נתונים שלא מציגים את תמונת האבטלה האמיתית, הוא מתרגז. "שלא יגידו שאנחנו לא מפרסמים נתונים, אנחנו מפרסמים הכל. למשל, אנחנו עוקבים אחר מספר האנשים שמתייאשים מחיפוש עבודה, ורואים שמספרם אינו גדול ביחס לקבוצות של מועסקים או בלתי מועסקים. ולכן, אפילו אם נספור אותם בתור בלתי מועסקים (היום הם פשוט לא נכללים בשוק העבודה - ש"א ומ"פ), שיעור הבלתי מועסקים יעלה, אבל זו מדידה חלופית. זו לא מדידת האבטלה. זו מדידת שולי שוק העבודה", אומר פלדמן ומוסיף כעבור רגע: "אם לכל אחד היה שכר מספיק גבוה, אנשים לא היו מחפשים עבודה. לכן הבעיה היא לא שלאנשים אין עבודה, אלא שאין להם הכנסות מספקות".

מנכ"ל ביטוח לאומי שלמה מור יוסף. מתעניינים במספרים שלהם רק בעתות משבר צילום: אלכס קולומויסקי

במקום למדוד רק אבטלה, הלמ"ס תמדוד תת־תעסוקה

אלא שכאמור גם פלדמן מודה שהשאלון הנוכחי לא יכול לספק את התמונה המלאה לגבי שוק התעסוקה הישראלי המודרני, זה שהשתנה מאוד בעשורים האחרונים. ובגלל השינויים האלה, הלמ"ס מתכננת להתחיל למדוד דברים נוספים, שרלבנטיים מאוד לשוק התעסוקה המודרני. מעתה, אל תאמרו אבטלה. אמרו - תת־תעסוקה.

מה זו תת־תעסוקה? "יש אנשים עובדים כי הם חייבים לחיות, אפילו במשרה חלקית, אבל הם יוצרים לחץ על שוק העבודה", מסביר פלדמן בפשטות. "אני מניח שהאנשים האלה מהווים 60%–70% מתת־התעסוקה", הוא מוסיף. ויש גם תת־תעסוקה מסוג נוסף שלא נמדד היום בכלל - תת־תעסוקה לפי כישורים. "אלו אנשים שעובדים בעבודה שלא תואמת את ההשכלה או ההכשרה שלהם", אומר פלדמן. לדבריו, "התחום הזה צפוי להתפתח מאוד בעתיד. כי ככל שיעלו יותר את גיל הפרישה, אנשים במקצועות מסוימים לא יוכלו לעבוד כל כך הרבה שנים במקצוע שלהם וייכנסו לתת־תעסוקה, אלא אם המדינה תפתח להם הכשרות".

ואלה רק שני השינויים הגדולים והעיקריים שהלמ"ס מתכננת בעתיד. כמו כן, סוקרי הלמ"ס יבדקו בעתיד אם העובדים עובדים בשתי עבודות או יותר. היום, תתפלאו, השאלות ששואלים אותם נוגעות ל"עבודה העיקרית" שלהם, אפילו אם הם נאלצים לעבוד ביותר ממקום עבודה אחד. "בסביבות 10%–15% מהעובדים מועסקים בשתי עבודות או יותר, אבל היום אנחנו מייחסים את כל השעות שאדם עבד לענף שבו נמצאת העבודה העיקרית שלו", מספר פלדמן.

מלבד זה, הלמ"ס תתחיל לבדוק פרמטרים שמאפיינים את התמורות שעבר שוק העבודה בעשורים האחרונים. למשל, מה הוותק שלך במקום העבודה הנוכחי ובשוק העבודה בכלל, כמה מקומות עבודה החלפת ואם בכלל רצית להחליף עבודה, כמו גם נתונים על תעסוקת בעלי מוגבלויות, על התאגדויות עובדים ועל ידיעת שפות ("כל החוקרים שעוסקים בנושא אומרים שזה חסם מרכזי בשוק העבודה").

מתי זה צפוי לקרות? השינויים הגדולים האחרונים בשיטת מדידת התעסוקה והאבטלה התרחשו ב־2012, וללמ"ס אין כוונה לבצע שינויים גדולים כאלה בקרוב בשביל למנוע זעזועים תכופים מדי. "אם יהיו תקציבים, ויהיה פיתוח כמו שצריך, זה ייכנס מינואר 2016 למדידה, ונתונים ראשונים יופיעו לציבור שנה לאחר מכן", אומר פלדמן.

40 השינויים שהלמ"ס ערכה בתחילת 2012 בשיטת מדידת התעסוקה והאבטלה הקפיצו את שיעור האבטלה ב־20% באבחה אחת, והכניסו את מקבלי ההחלטות בירושלים לתזזית. לרגע היה נדמה כאילו מדידת האבטלה בישראל איבדה מהאמינות שלה.

בין השינויים שערכה אז הלמ"ס: לראשונה גם חיילים ואנשי צבא נכללו בסקר ולא רק אזרחים, מספר היישובים שבמדגם עלה וגם תמהיל היישובים השתנה, יש יותר סוקרים, הסוקרים התחילו לעבוד יותר פנים אל פנים ופחות בטלפון, מה שמגדיל את האמינות של התשובות. "כמה שלא חקרנו את זה, לא הצלחנו להצביע על סיבה ספציפית אחת שבגללה זה קפץ ככה", מודה פלדמן, "בנק ישראל עושה עכשיו מחקר, ומנסה לבדוק אם העובדה שהיום מודדים כל חודש לעומת פעם ברבעון בשיטה הקודמת השפיעה על הנתונים. אבל זה עדיין בגדר השערה".

גם שירות התעסוקה וביטוח לאומי מספקים סיפור חלקי

במקביל לפרסום שיעור האבטלה בידי הלמ"ס, גם שירות התעסוקה מפרסם מדי חודש נתונים חשובים על חוסר התעסוקה במשק, ובראשם מספר דורשי העבודה שהתייצבו בלשכות התעסוקה. בניגוד ללמ"ס, הנתונים של השירות אינם מבוססים על סקר אלא על ספירה של ממש, לפי מספרי תעודות זהות. להתייצבות בלשכות יש יתרון נוסף והוא היכולת לקבל נתוני רקע על דורשי העבודה. דורשי העבודה נדרשים לספר לפקיד השירות על עברם התעסוקתי, על ההשכלה ומקום המגורים, וחלקם גם מתייצבים לאורך זמן, וכך מתקבלת תמונה שלמה יותר של זהות דורשי העבודה.

עם זאת, גם כאן הנתונים מספרים רק סיפור חלקי מאוד. מי שמגיע ללשכות השירות הם בעיקר אלו שצריכים לקבל דמי אבטלה או קצבת הבטחת הכנסה, ורק מעטים מגיעים כדי למצוא עבודה. רוב מחפשי העבודה נעזרים בחברים, במודעות בכלי התקשורת, בחברות השמה, אך לא בלשכות התעסוקה.

מספר דורשי העבודה הממוצע בחודשים האחרונים עמד על כ־210 אלף, כאשר 90 אלף איש מתוכם מקבלים דמי אבטלה, ו־110 אלף איש נוספים מקבלים קצבת הבטחת הכנסה, בהם 70 אלף שמקבלים קצבה כבר יותר משנה. רק כ־10,000 איש בממוצע לחודש מגיעים ללשכה לחפש עבודה בלבד (כלומר מבלי לבקש קצבה), ולרוב עושים זאת בעודם מועסקים בעבודה אחרת.

מחזה שכזה, אומר סמנכ"ל התכנון בשירות התעסוקה חגי לוין, אפשר לראות בעיקר בלשכות התעסוקה בפריפריה בקרב חיילים משוחררים, בין שהם מחפשים עבודות בשכר לא גבוה ששירות התעסוקה מתמחה בהן, ובין שמדובר בעבודות שחברות ההשמה והמודעות בעיתונים לא מפרסמות.

במקביל למספר דורשי העבודה, שירות התעסוקה מפרסם גם את הנתון על מספר המובטלים מקרב דורשי העבודה, המגדיר מובטלים כדורשי עבודה שלא עבדו לפחות יומיים ברציפות בחודש המדובר. לוין מסביר כי "הנתון מאפשר לנטרל החוצה אנשים שעובדים ורק באו לחפש עבודה בלשכות", כלומר אותם 10,000 דורשי עבודה שהוזכרו למעלה.

בסבך נתוני שוק העבודה יש עוד נתון חשוב, שדווקא משום שברוב הזמן מתעלמים ממנו הוא מהווה ברומטר למקרה של משבר. בכל חודש מפרסם ביטוח לאומי את הנתון על מספר התביעות החדשות לדמי אבטלה, כלומר מי שפוטר מגיע ללשכת התעסוקה ומבקש לקבל דמי אבטלה. בדצמבר האחרון מספרם של אלו עמד על 18,100 - עלייה של 8.8% לעומת תחילת השנה, אך מקור כל העלייה הזו בשינויי חקיקה שאפשרו ליותר עובדים לתבוע דמי אבטלה.

בימים רגועים מספרי התביעות החדשות לא משתנים הרבה, אבל בפברואר 2009, בשיאו של המשבר הכלכלי במשק, עלה מספר התובעים ב־60% לעומת פברואר 2008. אז היה זה אחד הנתונים החשובים ביותר להבין את משמעות המשבר הכלכלי. ב־2010, כאשר המשק הישראלי עבר את שיאו של המשבר ומספרי התביעות החדשות חזרו למגמה הרגילה, דעכה ההתעניינות בנתונים. זאת אף שבמדינות אחרות, כמו ארה"ב לדוגמה, הנתון החודשי הזה עוד מצליח להסעיר סוחרי ניירות ערך וכלכלנים כשהוא מתפרסם.

שר הכלכלה נפתלי בנט. מרבית המובטלים לא מחפשים עבודה בלשכות התעסוקה צילום: ענר גרין

21 אלף איש התייאשו מחיפוש עבודה ב־2013

האבטלה נמוכה, אם נתעלם מהמתייאשים

2013 תיזכר ללא ספק כשנה חזקה מאוד בשוק העבודה, עם ירידה בשיעור האבטלה לממוצע חודשי של 6.3% לעומת 6.9% בשנה שלפני כן, ועלייה קלה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה (מספר המועסקים ומחפשי העבודה מכלל האוכלוסייה) ל־63.7%. כלומר, יותר אנשים חיפשו ומצאו עבודה.

הכל טוב ויפה, אך נבירה עמוקה בנתונים מגלה מציאות מורכבת יותר: בסיכום שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בכל שנה מצוי גם הנתון על מספר המתייאשים מחיפוש עבודה - בלתי מועסקים שהפסיקו לחפש עבודה. הלמ"ס מנתה 21 אלף עובדים כאלו ב־2013, ללא שינוי לעומת השנה הקודמת.

כאן צריך לשים לב לסיבות שדיווחו המתייאשים: 38% מהם טענו כי "אין עבודה מתאימה במקצוע" (33.3% ב־2012), 21.4% התייאשו עקב דחיות נשנות בגלל גילם (בדיוק כמו ב־2012), ו־21.6% התייאשו כי אין עבודה מתאימה באזור המגורים שלהם (עלייה קלה לעומת 20.7% בשנה שעברה).

114 אלף אחרים דיווחו כי הם אמנם עובדים, אך במשרה חלקית ולא מצליחים למצוא משרה מלאה. חלקם מכלל המועסקים עלה ל־3.3% ברבעון הרביעי, עלייה של שתי עשיריות לעומת הרבעון הקודם, וכשני שלישים מהם הן נשים.

מיקי פלד