הסוכריות והחמוצים של ג'ון קרי
לפלסטינאים קשה לבלוע את הדרישה של קרי להכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית ולוותר על זכות השיבה. מנגד, בישראל, למי שמעדיף את ארץ ישראל השלמה כנראה ששום הסדר הכרוך בנסיגה לא יספק
מתווה קרי לפתרון הסכסוך בינינו לבין הפלסטינאים, או מה שקרוי הסכם המסגרת, כפי שפורסם בניו יורק טיימס ומקורות אחרים, נראה למתבונן מהצד כמו מתווים ותוכניות אמריקאיות קודמות. אולם, בחינת הפרטים לעומק מראה, שיש בהצעה האמריקאית מספר סוכריות עבור ישראל לצד הדרישות הקבועות לויתורים כואבים. מה ההסכם נותן לישראל, על פי מה שפורסם עד כה ומה הוא דורש ממנה?
הסוכריות שקרי הכניס למתווה כפי שפורסם, כוללות:
1. הכרה בישראל כמדינת לאום העם היהודי - דבר שראש הממשלה דרש מתחילת המשא ומתן.
2. אין שיבת פליטים פלסטינאים לישראל, כלומר אין בהסכם המסגרת המתגבש, על פי מה שפורסם, את הדרישה לזכות השיבה.
3. פיצויים למשפחות פליטים יהודים שהוכרחו לברוח מארצות ערב לאחר קום המדינה - פה קרי שלף שפן מהכובע.
4. סופיות הסכסוך והעדר תביעות נוספות - עוד נקודה שהייתה הרג ובל יעבור לישראל. אהוד ברק דרש את זה בקמפ דיויד, ערפאת סרב לתת. עכשיו זה מופיע.
5. סידורי ביטחון נרחבים ואף אזור ביטחון בבקעת הירדן. שר הביטחון טען אמנם שהסידורים שהוצעו לא מספקים, אך בוודאי יעבוד מול הגנרל האמריקאי אלן על הנושא.
6. הפסקת ההסתה בחינוך ברשות ובספרי הלימוד.
7. בהסכם גם לא מדובר על עקירת ישובים ישראלים - דבר שפוליטית קשה לעשות.
קרי עונה על בקשות ישראל לגבי הכרה במדינה יהודית, אי אזכור נושא הפליטים הערבים, אי עקירת התנחלויות, סידורי ביטחון. הוא דובק בעקרון ההדדיות למשל בנושא הפיצויים לפליטים לשני הצדדים, ובנושא ההכרה ההדדית.
ומהם הדברים העיקריים שקרי דורש מישראל בתמורה?
1. גבולות 67 עם חילופי שטחים כך שיכללו את גושי ההתנחלויות הגדולים - לא רעיון חדש והועלה בעבר על ידי בוש וקלינטון. יצריך את נסיגת צה"ל.
2.מדינה פלסטינית שבירתה חלקים ערבים של מזרח ירושלים תוך השארת סטטוס המקומות הקדושים מעורפל. נקודה לחילוקי דעות משמעותיים בין הצדדים.
שני הצדדים יוכלו להגיש הסתייגויות לגבי סעיפי מתווה המסגרת כפי שהיה גם במפת הדרכים של בוש ובהסכמים אחרים.
המטרה של קרי היא לצמצם פערים בין הצדדים. תאריך היעד להסכם הסופי יוארך לסוף 2014
לפלסטינאים קשה לבלוע את הדרישה של קרי להכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית ולוותר על זכות השיבה. לכן, אבו מאזן מקדים תרופה למכה ויוצא עם יוזמת שלום משלו. מנגד, בישראל, למי שמעדיף את ארץ ישראל השלמה - שטחים על פני שלום, כנראה ששום הסדר הכרוך בנסיגה לא יספק. לעומת זאת, למי שמסכים לנוסחת שטחים תמורת שלום והכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית- זה הסכם שיכול להתקבל עם הסתייגויות.
באם תהיה התקדמות במשא ומתן, נתניהו כנראה יביא הסכם סופי למשאל עם וייתן לעם לקבוע. רצוי אבל שבכל הסכם שמתגבש, אם אכן יחתם, תעוגן נורמליזציה ביחסים דיפלומטים של ישראל עם מדינות המפרץ בראשות סעודיה ומדינות אחרות ובתוך כך סחר עם מדינות החברות בליגה הערבית ופתיחת השווקים שלהם למוצרים ישראלים. להשאיר זאת מחוץ להסכם פורמלי תהיה טעות קריטית.
פרופ מינץ הוא ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה ומומחה למשא ומתן אסטרטגי