מעדיפים לא להפסיד מלהרוויח

מנהלי החסכונות הפנסיוניים מסתובבים בחזה נפוח לאחר שהציגו תשואה של 10% בקופות הגמל הכלליות בשנת 2013, ומיד דואגים להזהיר: "אל תצפו שהתשואות יחזרו על עצמן". 

תשואה כזאת בסביבת ריבית אפסית, לכאורה, מבשרת טובות עבור החוסכים. אלא שכפי שנחשף השבוע ב"כלכליסט", החוסכים לא נהנו ממנה. הסיבה: רגע לפני, בשנת 2012, נרשם שיא בהעברת כספים למסלולים הסולידיים. בכך באים לידי ביטוי כמה כשלים מרכזיים בשיטת הפנסיה הקיימת, שבסופו של דבר יתנקמו בחוסכים.

כשהתגלו הנתונים המדהימים עלתה השאלה – איך זה ייתכן? התשובות היו סותרות: בגופים הפנסיוניים אמרו, "אנחנו המלצנו על מסלולים כלליים. הסוכנים אשמים". הסוכנים מצדם הזדעקו: "אנחנו עושים עבודתנו נאמנה". גלגול האחריות מצד הגופים הפנסיוניים לסוכנים קצת מוזר לאור העובדה שהם שולטים בסוכנויות הגדולות בשוק.

צילום: shutterstock

בכל מקרה, השיטה שבה סוכן מוכר את הקופה שהכי קל לו למכור (סולידית שרשמה ביצועים טובים לאור העיוות בשוק האג"ח), ולאו דווקא את הקופה הטובה לחוסך - היא בעייתית.

ולמה קל יותר לסוכן למכור את הקופה הסולידית? כי אם נשאל את החוסך מהן הציפיות שלו לגבי השקעת כספי הפנסיה שלו, התשובה תהיה: "רק לא להפסיד". החוסכים מוטרדים ומבולבלים נוכח אי הבהירות של המודל הפנסיוני, והידיעה שהכספים שלהם בבורסה – מנגנון שהם לא מתמצאים בו המלא בטריקים ומקורבים שגורפים כסף קל על חשבונם – לא מקלה. שנאת הסיכון שלהם גבוהה, הם לא מצליחים להבין שכדי לקבל פנסיה סבירה בסוף הדרך, הכסף חייב "לעבוד" לאורך השנים ולייצר תשואה (תשואה זו אשר למעשה מובאת בחשבון בהערכות הקצבה שמקנות סימולציות שונות לגבי גובה הקצבה בפרישה).

במודל הפנסיוני הנוכחי בישראל, כל הסיכונים מוטלים על החוסך. הסיכון של התארכות תוחלת החיים, של תשואה נמוכה בגלל כישלון הגוף המנהל או בשל סביבת הריבית הנמוכה, וגם הסיכון של התחייבויות גבוהות בקרנות פנסיה. אולם, הצירוף של המודל המסובך, הבורסה מלאת התעלולים ושנאת הסיכון של החוסך, מוביל לכך שגם כאשר המנהלים מציגים תשואה טובה - החוסך עדיין, ככל הנראה, יהיה פנסיונר עני יותר ממה שהוא חושב.