גירושים: הסדרי הראיה או טקטיקה כלכלית?
הטקטיקה של סחיטה רכושית בדרך אל הגט כבר היתה נהוגה, אלא שעם השנים צורפו גם הילדים ללוח המשחק. איך קורה שמטרתם האמתית של הסדרי הראיה נעלמת בסערת המאבקים הכלכליים?
בעבודתנו נתקלנו לא פעם בהורים שתובעים משמורת או משמורת משותפת על הילדים במטרה להפעיל לחץ על הצד שכנגד, ואולי אף להחזיק אותו כבן ערובה בסירוב לגט עד שהוא נכנע לוויתורים מפליגים בנושא המזונות והרכוש. למעשה, הטקטיקה של סחיטה רכושית בדרך אל הגט כבר היתה נהוגה, אלא שעם השנים צורפו גם הילדים ללוח המשחק.
בשנה האחרונה טבעה הפסיקה את המושג "הורות מיטיבה", שהוא מעין פיתוח או הקבלה של המושג משמורת משותפת. המשמעות היא, שככל שההורה שאינו המשמורן מעורב יותר ונושא בנטל גידול הילדים ואחזקתם, אזי מגיעה לו "הנחה" בתשלום המזונות. כלומר, ההוצאות שההורה שאינו משמורן מוציא על ילדיו בזמן שהם שוהים אצלו מגולמות לאחוז מהמזונות, שמופחת מהסכום המשולם לאם.
הסדרי ראיה עם אינטרסים
כוונות לחוד ומציאות לחוד: אבות רבים דורשים משמורת משותפת או הסדרי ראיה נרחבים ברוח "הורות מיטיבה" במטרה – סמויה מעיני בית המשפט – לזכות בהפחתת המזונות. התנהלות כזו גורמת נזק לקטינים, שכן על אף התחייבות האב לזמן איכות עם ילדיו, בפועל הם שוהים אצל משפחתו המורחבת או מטופלים ע"י שמרטף, או ממתינים בבית עד שישוב מהעבודה – כל זאת על מנת שלא לשלם מזונות. כך, בעוד מטרת ההורות המיטיבה מתפספסת ונעלמת, הליכי הגירושין הולכים וממשיכים, שכן לאחר פרק זמן מסוים של התנהלות בעייתית כאמור לעיל, יאלץ ההורה המשמורן לשוב לפתחו של בית המשפט ולתבוע את הגדלת המזונות.
אילוסטרציה צילום: shutterstock
מגמת הפסיקה מבשרת סחף רעיוני: השופטים ממהרים לפסוק הורות משותפת או מיטיבה, בהתאם לאג'נדה הפוליטית והשיפוטית ששואפת לקדם את הרפורמות בהסדרי המשמורת הראיה, וניכר שלא תמיד נבחן כל מקרה לגופו. כך קורה, לעיתים, שהילדים מופקדים אצל הורה שלא טרח בחינוכם ובגידולם מקטנות, טרם הקרע שבינו לבין בן או בת הזוג. למעשה, אבות רבים עושים את צעדיהם "הראשונים" בהורות בהסדרי הראיה המורחבים, שכלל אינם תואמים את סדר יומם, ולא תמיד הקטינים יוצאים נשכרים מכך.
משמורת בחוסר תום לב
האמור לעיל אינו כתב קטגוריה נגד הפסיקה או האבות. להיפך. הלב מתרחב לראות את ההורים מתחייבים וגם משקיעים זמן בילדים, כשברקע תזכורת תמידית לנסיבות ולעול הכלכלי. יש גם מידה רבה של צדק בקיזוז ההוצאות אל מול המזונות, כאשר מטרת האב היא אכן להיות עם ילדיו ולא רק להפחית את דמי המזונות.
עם זאת, במציאות המורכבת שלנו, בה הגירושין מתנהלים בשתי ערכאות ובבית הדין הרבני מתאפשרת, לעיתים, סחיטה וניצול של הצד שמעוניין בגט, יש במגמת הפסיקה משום הוספת שמן למדורה. לא מן הנמנע שהורים משמורנים יגישו תביעות נגד הצד השני בשל הגשת תביעות משמורת בחוסר תום לב, שתצטרפנה, כאמור, לתביעות ההמשך להגדלת המזונות במקרה הצורך. בעוד המערכת העמוסה תתמודד עם תביעות נוספות וההורים יתמודדו עם הוצאות יקרות, הילדים יאלצו שוב להתמודד עם אי יציבות וסכסוך מתמשך בין ההורים.
נראה כי הפתרון ההגיוני והמציאותי טמון בתזמון: בתי המשפט יכולים לקבוע הורות מיטיבה וגם הנחה במזונות להורה המתמיד, אלא שההנחה תינתן רק לאחר תקופה מסוימת של הורות מיטיבה או משמורת משותפת, שתיקבע ע"י בית המשפט ותתנהל בפיקוח של פקידת הסעד ובהתאם להנחיות השופט בדין. פתרון זה, התואם את הגישה לפיה ראוי שהמעבר להורות מיטיבה או למשמורת משותפת יעשה בשלבים ובנחת, אינו חף מבעיות, אך ניתן להניח שברגע שה"הנחה" תהיה מנותקת מהליך הגירושין עצמו, תיפתרנה חלק מהבעיות מעצמן.
המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין.
הכותבות הן בעלות משרד עורכי דין אלבז-קונפורטי ליבמן, העוסק בדיני משפחה
** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.
