סיפורו של מספר

הצדדים לעסקת וודסייד־לווייתן משייפים השבוע פינות לקראת סגירה סופית של העסקה בסוף החודש, דבר שיחל את פיתוח המאגר. אולם, שינויים שמסתמנים בעלות הפיתוח שלו מאירים באור שונה את אחת הקביעות של ועדת ששינסקי.

הוועדה הגדילה באופן מהותי את הנתח שהמדינה תקבל מכל מאגר גז גדול שיימצא בשטחה. 6 מיליארד דולר — זו התוספת לערך הנוכחי של המדינה ממאגר תמר, לפי מקדם היוון של 8% בשנה. עיקר התוספת נובע מהיטל הגז שהשותפות צפויות להתחיל לשלם ב־2019, ויניב בשנות השיא של המאגר הכנסה שנתית ממוצעת של יותר ממיליארד דולר בשנה.

אלו 6 מיליארד דולר שהועברו/הוחזרו (מחק את המיותר, לפי השקפת עולמך) מחברות הגז למדינה. מדובר באחת הרפורמות החשובות בישראל בשנים האחרונות, שמנעה עיוות של נתח קטן מדי לציבור הישראלי ממשאב הטבע של המדינה.

את היטל הגז שיתקבל מלווייתן עדיין לא ניתן לחשב, כיוון שיש אי־ודאות רבה לגבי מועדי הפיתוח, יעדי המכירה של הגז ומחיר המכירה. אולם, כבר כעת מסתמן שיש צורך לתקן נקודה מהותית במסקנות ועדת ששינסקי, אשר נוגעת ליצוא הגז ולהיטלים שתקבל המדינה ממנו. לפי הוועדה, היטל הגז על יצוא ייקבע לפי המחיר המקובל של גז הנמכר לשוק הישראלי באותה עת ולא לפי מחיר היצוא. הסיבה: ההערכה שעלויות בניית תשתית יצוא יהיו גבוהות ויצריכו הטבה זו כדי לשמור על כדאיות היצוא.

אך כעת מסתמן שהקמת תשתית של יצוא גז מלווייתן לטורקיה או למצרים באמצעות צינור ימי אינה יקרה בהרבה מתשתית החיבור של לווייתן לישראל, ומחיר הגז ליעדים אלו צפוי להיות גבוה מהותית מהמחיר בישראל — המחיר שטורקיה משלמת על גז טבעי מרוסיה ומאיראן היום גבוה בהרבה ממחיר הגז בישראל, וכך גם המחיר במצרים. עקב השינוי בהנחות הקמת התשתית, יש מקום לבחון את ביטול ההקלה.

תחילת הפקת גז מלווייתן לישראל ב־2017 ותחילת יצוא מהותי החל מ־2020 יכולות להוביל לתקבולי היטלי גז שיהיו גבוהים מהותית מאלו הצפויים מתמר.