מפעלי ים המלח: "המדינה היתה יכולה לשנות התמלוגים במשך עשרות שנים"

"העובדה שבמשך עשרות שנים יכלה המדינה לשנות את אופן חישוב התמלוגים, אך לא ביקשה לשנות ואפילו לא חשבה לשנות אותה - אומרת דרשני" - כך עולה מהפרוטוקולים של הליכי הבוררות שהתנהלו בין המדינה לבין כיל ומפעלי ים המלח בסוגיית התמלוגים - שהותרו היום לפרסום.

לפי גרסת מפעלי ים המלח, "לו היתה המדינה בדעה בנקודת זמן כלשהי בתקופת השליטה האבסולוטית הממשלתית בחברה, כי ראוי לשנות את אופן חישוב התמלוגים - היא היתה יכולה לעשות זאת".

מפעלי ים המלח צילום: גיא אסייאג

במרץ 2011 הגישה המדינה תביעה נגד מפעלי ים המלח וכיל, בדרישה לתשלום תמלוגים של 291 מיליון דולר בגין שימוש במשאבי הטבע. ואולם כיל ניצלה סעיף בחוק הזיכיון של ים המלח משנת 1992, שלפיו כל מחלוקת כספית תגיע לבוררות. זו האחרונה נוהלה על ידי עו"ד רם כספי, עו"ד אלקס הרטמן והשופטת (בדימוס) טובה שטרסברג כהן.

מה קשור אלנבי לבוררות?

תביעת המדינה החלה בציטוטים מתוך הספר "אלטנוילנד" של בנימין זאב הרצל, ובו תיאור משאבי הטבע שיש בארץ ישראל; לאחר מכן הסבירה המדינה על ניצול משאבי הטבע מאז ימי המנדט הבריטי, הקמת כיל כחברה ממשלתית, המכירה למשפחת אייזנברג בתחילת שנות ה-90 - והעברת השליטה לאחר כעשר שנים למשפחת עופר.

לטענת המדינה, אותם משאבי טבע הניבו רווח אדיר לבעלי המניות כך שהם מהווים "מקור רווח בלתי נדלה", בעל "שיעור דיבידנדים אדיר" שהגיע לכ-3.8 מיליארד דולר בעשר השנים האחרונות מתוכם כ-1.17 מיליארד דולר ב-2010 בלבד.  

אבל מפעלי ים המלח, הפועלים תחת כיל, סירבו להתרגש וכתבו בתגובה: "תמיד נחמד לקרוא את דבריו של הרצל ולקרוא חומר המיוחס לגנרל אלנבי", אבל בשורה התחתונה "לא ממש הצלחנו להבין את סוגיית התמלוגים שהמדינה מקבלת ממפעלי ים המלח בדין הזכויות שהוענקו לה על פי זיכיון, אבל קצת צבע היסטורי לא מזיק".

תביעת הבוררות התנהלה במשך שלוש שנים; למגינת ליבם של ארגוני סביבה וחברה ההליך נוהל בחשאיות ובדלתיים סגורות. הנימוק הרשמי - חסיון וחשש מחשיפת סודות מסחריים. ארגונים שונים, בהם אדם טבע ודין, לא הבינו מדוע המדינה בכלל הסכימה לגשת לבוררות בנושא; לטענתם, דינה של כיל חייב להיות שווה לזה של כל אדם שלא שילם את מיסיו למדינה.