"רה"מ יכול להשקיע בהבאת משקיעים, אבל הרגולטורים רק יבריחו אותם"

הפאנל עסק בקשיים הרגולטוריים בישראל, ובשאלה 'מדוע קשה לבצע עסקים בישראל?'. את הפאנל הנחה יוסי רוזן, יו"ר המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה. רוזן סיפר כיצד ראש הממשלה נמצא כעת בחוף המערבי על מנת לגייס משקיעים, אבל המשקיעים שמחליטים להגיע לבסוף "מקבלים את קבלת הפנים הצוננת של הרגולציה הישראלית".

סמיה, אלוף (מיל') שמיהר בסוף הפאנל לסבב מילואים, אמר כי הוא היום לפעמים הוא מעדיף לעבוד בסין, גרמניה ומדינות אחרות מאשר לעבוד בישראל. הוא נתן דוגמה על פרויקט שלו להקמת שדה לאנרגיה סולרית בנגב, בגודל 60 מגה-וואט. "אחרי שלוש שנים שמענו פתאום שאולי כדאי שנשנה את הטכנולוגיה" הוא אמר.

יום טוב סמיה. הרגולטורים מבריחים את המשקיעים צילום: אוראל כהן

הוא הסביר כיצד הוא ניסה לדבר עם הרגלולטורים על השינויים, תהליך שלקח למעלה משנה. "אמרתי להם שאני מוכן לדבר על השינוי, אבל רק עם נשב כל הרגולטורים ביחד. ארבע חודשים ישבתי, כסוציולוג, פסיכולוג וקב"ן, רק על מנת לשכנע את כולם לשבת באותו חדר - אחרי ריבים של איפה נשב בכלל. עכשיו תחשבו מה זה עושה למשקיע האמריקאי שלי".

כאן, סמיה מתאר, הוא נתקל בשאלה ששברה אותו לחלוטין - כאשר העלה את הטענה כיצד העיכובים פוגעים במשקיע, אחד הרגולטורים תהה בפניו האם יש לו "הוכחה אמפירית שהדבר מפריע למשקיעים". סמיה ענה בכעס: "ראש הממשלה יכול להשקיע זמן בהבאת משקיעים, אבל הרגולטורים רק יבריחו אותם".

במקרה אחר, סיפר סמייה, הוא פעל להקמת פרויקט סולארי אחר. החברה ביקשה 5 דונם באופן זמני ליד רמת חובב על מנת להדגים את הטכנולוגיה, תוך כדי הבטחה שהם יפנו את השטח לחלוטין לאחר מכן. "שלוש וחצי שנים לקח לנו לקבל היתר בנייה. בסוף הקמתי את המתקן בסין, באמצע מונגוליה. אני אומר את זה מאכפתיות".

רוזן אז פנה לעו"ד דוד חודק, ראש המשרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות', ושאל אותו מהם הכשלים הבירוקרטיים המאפיינים את ישראל.

לדברי חודק, "זה לא סוד שבמדינת ישראל, מאוד קשה להקים עסק ולקבל רשיונות. אני חושב שאחד הדברים שמקשים בארץ בכלל לא שייך לרגולציה. זה עניין של אווירה, תחושת העלייהום על הסקטור העסקי".

חודש המשיך: "היד כאן מאוד קלה על ההדק בפגיעה בחופש הקניין ובזכות הקניין. הרגולטורים לא מתכננים מראש ולא מגיבים מהר לשינויים. אתה מסתכל בפרוטוקולים של הכנסת, איך הם מגדירים את הגופים העסקיים כסכנה לדמוקרטיה. זה מגוחך לדעתי. בכל הרפורמות האחרונות, מששיסנקי דרך רפורמת הסלולר, הממשלה ניצחה את המגזר העסקי בנוק-אאוט".

מיכאל גולן, הבעלים של חברת הסלולר גולן טלקום, דווקא הציג תמונת עולם שונה: "אנחנו בסקטור עם הכי הרבה רגולציה. אתה לא יכול לחיות בלי הרגולטור. אנחנו צריכים לעבוד מול המון משרדים, אבל אם נסתכל לפני חמש שנים, היה מאוד קשה למשקיעים בחו"ל להשקיע בחברות תקשורת. כל החברות היו בידיים של טייקונים. היום המצב כבר שונה. רואים שיש כניסה של יזמים זרים לשוק הישראלי. זה לא שוק קטן כמו שחושבים. הוא לא קטן יותר מבלגיה או שוויץ. אף פעם לא שמעתי מישהו אומר 'אני לא משקיע בשוויץ כי זה קטן מדי'. יש אינטרס כלכלי מצד חברות להשקיע פה ולמכור כאן שירותים ומוצרים לצרכן הישראלי. יש תחילה של הבנה בזירה הפוליטית, שמבינה שצריך יותר תחרות, שצריך שחקנים חדשים בלי אינטרסים מקומיים. דוגמה טובה היא המהפכה במשק התקשורת. כל המבנה של המכרז, כל הקונספט, היה בשביל לעודד תחרות".

מיכאל גולן. "יש תחילה של הבנה בזירה הפוליטית, שמבינה שצריך יותר תחרות, שצריך שחקנים חדשים בלי אינטרסים מקומיים"

עו"ד ציפי איסר-איציק, ראש המרכז להגנת הסביבה במכללה האקדמית נתניה, הציגה את הזווית של הרגולטור הסביבתי. באופן מפתיע, היא הסכימה עם עמיתיה: "קשה שלא להסכים שיש בעיה. אנחנו מדינה עם הרבה מאוד חסמי רגולציה ויש הרבה במה להשתפר, אבל אם נסתכל על התמונה בכללותה, הבעיה היא לא ברגולטור הסביבתי, אלא בקורדינאציה בין הרגולטורים. גם ראש הממשלה וגם ארגון ה-OECD הבחינו בה. יש צמיחה של רשויות רגולטוריות חדשות, וכתוצאה מכך אין תיאום ביניהם. לפעמים הם אומרים את ההיפך אחד של השני. הרבה פעמים נאלצתי להגיע לממשלה על מנת שהיא תכריע, ואין ספק שזה פוגע במשק ויוצר מצב בלתי אפשרי".

עו"ד יהודה רוה, יו"ר קרן תשתיות ישראל, אמר כי: "הרגולציה בארץ היא אחת הנוראיות שפגשתי. למשל, אנחנו מעורבים בהקמה של כמה תחנות בארץ. בין השאר, אנחנו מקימים את תחנת הכוח הגדולה בישראל שנמצאת בהקמה, עם יכולת יצור של 870 מגה-וואט. ורק עכשיו אנחנו לומדים שאולי נאלץ להשתתף בחלק מהעלויות של חברת החשמל - וככה זה בלתי אפשרי לתכנן עלויות.במקרה אחר, אנחנו מקימים תחנה של 400 מגה-וואט, שלוקח לה עשר שנים לקבל רישיון. זה מתחיל מאיתור קרקע, מעבר של כל הועדות המקומיות והמחוזיות, עם בג"צים ומועצות ארציות, עם מאות של התנגדויות שכולן נדחו לבסוף. ואתה מגיע לבסוף לאישור מוגבל בעמידה ביעדים, עם אבני דרך שאתה לא יכול לעמוד בהן כי יש כל הזמן התנגדויות, ואתה מגיע לכנסת שמאשרת את הפרויקט כפרויקט לאומי, ואז שר מערער על ההחלטה, ואז שזה לבסוף כן עובר אתה מוצא את עצמה עם קנסות ענק של חוסר עמידה בזמנים של מיליוני דולרים".

רווה חתם את דבריו בשאלה: "עכשיו תגידו לי אחרי שאדם ישמע את הסיפור הזה, מי ירצה להשקיע כאן?"