$
בארץ

"אני לא בטוח שהמדינה יודעת להתמודד עם הצרכים המידיים של העניים"

כך לדברי אלי אלאלוף, יו"ר הוועדה למלחמה בעוני, לאחר אחת הישיבות המתוחות שידעה הוועדה. בין העדויות שנשמעו: "בני בן ה-11 לומד בפנימיה. הוא בא בסופי שבוע ומבקש מנה חמה של פירה, עוף וירקות, ואני לא יכולה לתת לו"

מיקי פלד 18:2211.03.14

"אני לא בטח שהמדינה יודעת להתמודד עם הצרכים המידיים של העניים. לא סתם יש עמותות", כך אמר היום (ג') יו"ר הוועדה למלחמה בעוני, אלי אלאלוף, באחד הכינוסים הטעונים שידעה הוועדה שהוקמה בנובמבר האחרון.

 

בשיחה עם "כלכליסט" הבהיר אלאלוף כי עד כה המדינה לא התמודדה בצורה נאותה עם אותם צרכים מידיים שנוצרים בקרב משפחות במצוקה כלכלית, החל מצורך ברכישת מוצרי חשמל, הסעות לטיפולים או ביגוד לתינוק חדש. בכל אלו משקיע משרד הרווחה כ-32 מיליון שקל בשנה, כאשר העיריות השונות אמורות להשלים מתקציבן עוד כרבע מהסכום הזה. עם זאת, מדובר בסכומים קטנים בהרבה מהנדרש, ולדברי אלאלוף יש להרחיב את יכולת המענה של לשכות הרווחה העירוניות לטפל בצרכים שכאלו. ב-8 לאפריל עתידה הוועדה להגיש את דו"ח הביניים שלה לשר הרווחה מאיר כהן.

 


 

בתחילת הישיבה עלו בזה אחר זה אנשים שחיים בעוני ומסרו את העדות שלהם על ההתמודדות היומיומית עם מצוקה כלכלית, החל ממחסור בתרופות, בדיור ולעיתים גם במזון. כך לדוגמה סיפרה ורדה כהן מבאר שבע כי לאחר שעבדה שנים ארוכות חלתה בסכרת ומאז נמצאת בעוני: "לפני 10 שנים חליתי ומאז אני לא עובדת. אני נאלצת לוותר על תרופות בכדי שאוכל לקנות אוכל כי עלות התרופות שלי היא 350 שקל בחודש".

 

סימונה, בת 55, סיפרה ש"לפעמים אנחנו אוכלים לחם בלי כלום כי אין כסף לגבינה או חמאה. אמי הקשישה נותנת לי 200 שקל כדי לקנות אוכל לשבת. בני בן ה-11 לומד בפנימיה וזה מאוד מעציב אותי. הוא בא בסופי שבוע ומבקש מנה חמה של פירה, עוף וירקות ואני לא יכולה לתת לו. אני עובדת כגננת בצהרון ומשתכרת כ-2,500 שקל ברוטו. אני בחרדה שאקרוס".

 

אלי אלאלוף אלי אלאלוף צילום: אוראל כהן

 

אמל, אם חד הורית מחיפה, סיפרה כי מאז שהקימו את תאגיד המים העירוני, מחירי המים עלו משמעותית: "אין התחשבות במצבי הכלכלי ואני משלמת תשלום מלא ואיני יכולה לעמוד בתשלום. שאלתי למה התשלום עלה כל כך, ובתאגיד העירוני אמרו לי שזה בגלל שאני משקה גינה. אין לי גינה, אין לי אפילו מרפסת".

 

עיקר התלונות של העדים היו על מחסור בדיור ציבורי של עמידר, הקושי של יציאה לעבודה כאשר משמעותה קיצוץ בקצבת הזקנה או הבטחת ההכנסה והצורך להסתמך על עמותות לסיוע במזון או תרופות כי בלשכות הרווחה העירוניות אין מענה.

 

במהלך הישיבה הציג מנכ"ל ארגון לתת, ערן ויינטראוב, את עמדתו לועודה. ויינטראוב אמר כי "אי ביטחון תזונתי הוא הסממן החמור ביותר של עוני, היחיד הדרוש לקיום בסיסי ויומיומי והיחיד שיש לו קורלציה מובהקת עם שיעורי העוני. למרות זאת, מסתבר שאף אחד לא ממש רוצה לעסוק בנושא הזה. אפילו במשרד הרווחה הוא היה מוקצה במשך שנים על ידי הפקידות, למעט ניסיון לטפל בנושא של יצחק הרצוג ולמעט שר הרווחה הנוכחי, מאיר כהן, שמנסה לשנות את המצב. מסתבר שגם בוועדה למלחמה בעוני הנושא לא אהוד במיוחד, שכן הוא נזרק מוועדת המשנה לפרט קהילה ומשפחה, עבר לוועדת הבריאות, משם לוועדה המתכללת, עד הגעתו למליאה. אבל גם עכשיו, הנושא מוצג במסגרת מחווה לעמותות המגזר השלישי, אולי במסגרת יום מעשים טובים. הסיבה שהנושא הפך להיות עסק של המגזר השלישי היא מכיוון שהמדינה ברחה מאחריות ולא גיבשה מעולם מדיניות סדורה בנושא. לכן, אני פונה ליו"ר הוועדה, להקצות לאי ביטחון תזונתי פרק נפרד בדו"ח הוועדה, בהתאם להמלצות שיגובשו".

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x