לגייס חוב כי אפשר

קרנות הנאמנות וציבור המשקיעים הרחב מציפים את שוק ההון בהיצע אשראי, הדוחק את שיעורי ריביות הגיוס כלפי מטה וגרוע מכך מאפשר לחברות לגייס חובות, שאת חלקן, יתקשו למחזר ולפרוע בעתיד, כל זאת משום שפשוט ניתן לגייס. התופעה מתעצמת נוכח המשך צבירת מזומנים גדולה בגופים המוסדיים המסורתיים והשימוש בחלקן להשקעות באג"ח (בכפוף לעמידה בדרישות "חודק", ועדות אשראי, וועדות השקעה). מנגד, הבנקים מקטינים את חשיפתם לאשראי העסקי. התוצאה: השוק בונה לעצמו פירמידה - מדרג מממנים. הזרמת הכספים הציבוריים הגדולה מעלה את שווי תיק האג"ח (אגב הוזלת הריבית) וכולם בתחושה שהכיוון במגמת עליה. היינו שם וזה עלול להחזיק מעמד מספר שנים ולהישבר.  

אז מה עושים?

ככלל, ישנם שני מקורות היצע כסף (מלווים) בשוק המקומי, המפוקחים על אופן העמדתו וניהולו: הבנקים שמפוקחים על ידי בנק ישראל והגופים המוסדיים (הלוואות פרטיות והנפקות פרטיות) שמפוקחים על ידי הממונה על שוק ההון והביטוח. פיקוח מתפתח בעל עקרונות דומים לאלו בבנקים, עם ההתאמות המתחייבות מתוקף השימוש בכספי עמיתים.

לצד מקורות אלו, קיים מקור עצום לגיוס חוב המפוקח מצד הביקוש, שהינו - הנפקות אג"ח ציבוריות בשוק ההון המפוקחות על ידי רשות ני"ע, בעקרונות של "גילוי נאות ומלא". פיקוח מסוג גילוי נאות ומלא מתאים ו"נכון יותר" להנפקות הון ונגזרותיו ופחות להנפקות חוב. פיקוח מסוג גילוי נאות הנו פיקוח על הגורמים המנפיקים, אגב חיובם לספק מידע מלא למשקיעים לטובת קבלת החלטת ההשקעה.

הקונספט בנוי על כך שהשוק משוכלל וככל שיש בידי המשקיעים את כל המידע הם יבחרו האם להשקיע בנייר ערך מסוים. בחינת כדאיות השקעה באג"ח, שהנה הלוואה לכל דבר, מחייבת ניתוח יכולת החזר החוב של הלווה לשנים קדימה, קביעת מנגנוני מעקב ובקרה (קובננטים), ניתוח שווי ביטחונות, הבנת מעמדות החוב (בכיר, נחות), בחינת תרחישים, התמודדות עם כשלי חוב ועוד. זאת, ללא קשר לפוטנציאל התשואה של נייר הערך ולעובדה שמדובר באפיק השקעה שונה מזה של הבנקים והגופים המוסדיים המסורתיים. 

צילום: shutterstock

החשש הגדול

עודפי נזילות ולחץ להשאת תשואות עלולים להוביל להתפתחות בועות בשוק האג"ח הציבורי הקונצרני, פגיעה משמעותית בכספי המשקיעים הפרטיים, סיכון יכולת המנפיקות לגייס בעתיד אג"ח בעת פדיונות גדולים בקרנות וערעור יציבות המנפיקות.

אם כן, מהם הפתרונות אפשריים? הידוק הפיקוח על כלל מעניקי האשראי הציבורי. יו"ר הרשות לני"ע, שמואל האוזר, הרחיב לפני למעלה משנה את תכולת ה"גילוי הנאות" ממנהלי הקרנות במטרה לצמצם את נזקי האשראי, ומחייבם לערוך אנליזות חוב על כל חברות הפורטפוליו בקרנות. האנליזות אמורות לעורר או להפריך ספקות של מנהלי השקעות באשר לכדאיות ההשקעה באג"ח, טרם הרכישה ולאחריה.

לחילופין, ניתן לקבוע כי גיוסי חוב לא יעשו בבורסה הראשית, אלא במסחר אלטרנטיבי, שאינו חשוף לציבור הרחב ולשוק קרנות הנאמנות, בדומה לנעשה בחו"ל.

הכותב הוא מנכ"ל גיזה זינגר אבן.