דמי הניהול: דרוש משגיח

בחודשים האחרונים מתחוללת מיני־סערה בתעשיית קרנות הנאמנות, שנולדה כתוצאה מהתוכנית של רשות ני"ע להתיר כניסה של מתחרות בדמותן של קרנות נאמנות מחו"ל לשוק המקומי. מנהלי הקרנות הישראלים, שהצליחו לאחרונה לשכנע את הציבור השמרן להשקיע גם בקרנות המשקיעות בחו"ל, חוששים מאוד מהתחרות מול הקרנות הזרות - ובמיוחד ברמת דמי הניהול.

תעשיות הקרנות האמריקאית והאירופית מציעות דמי ניהול נמוכים משל זו הישראלית, דבר שלכאורה מציג את התעשייה המקומית כ"תאבת בצע". אך הצצה נוספת בדו"חות הכספיים של הקרנות מראה את התמונה העגומה מבחינתן.

כך, למשל, חברת קרנות הנאמנות של אקסלנס רשמה הכנסות של 148 מיליון שקל מפעילות הקרנות והתיקים ב־2013, ירידה של 2.6% לעומת 2012, וזאת בשנה הטובה ביותר לתעשיית קרנות הנאמנות. נתונים אלו מתחדדים לאור העובדה שהגיוסים שהמשיכו מתחילת 2014 מקורם ב"כסף טיפש" של הציבור הרחב, שמאס מלראות את חסכונותיו נשחקים בפיקדון הבנקאי. כל שינוי מגמה בשוק ההון, ובעיקר עליית ריבית צפויה, יהפוך את הקערה על פיה עבור מנהלי הקרנות.

המסחר בבורסה (ארכיון) צילום: תומי הרפז

אלא שזו בדיוק הסיבה שהציבור הרחב, ובמיוחד רשות ני"ע, צריכים להמשיך ולעקוב אחר התעשייה מקרוב ולבחון אם הזליגה של דמי הניהול כלפי מעלה ממשיכה והופכת לאופורטוניסטית. חברות קרנות הנאמנות ממוקמות בתוך בתי השקעות, שסבלו בשנה האחרונה מפגיעה חדה בהכנסות שלהם מתחום אחר שבו חגגו במשך שנים על חשבון הלקוחות - תחום קופות הגמל שבו יושמה רפורמה ב־2013 שחתכה את דמי הניהול בכמעט 50%.

לצד רגולציה הולכת ומתהדקת, בעלי בתי ההשקעות מחפשים פיצוי, והסטת הכספים לנכסים מוטי סיכון בקרנות הנאמנות היא כר פורה לכך. צריך להיזהר מכך שמנהלי הקרנות ינצלו את היעדר אלטרנטיבות ההשקעה כיום, כדי לסחוט את המיץ כל עוד ניתן.