מארב ראשון
הקבלנים שהגיעו להשקת מרכז הכנסים של יס פלאנט בראשון לציון ביקשו להבהיר לשר לפיד מה הם חושבים עליו. נשותיהם העדיפו להצטלם איתו
ראשון לציון מערב, המֵכּה של מעמד הביניים. כבישים רחבים, רבי־קומות, דירות של חמישה חדרים עם חניה, קניונים ואיקאה אחת. פעם מעמד הביניים התגורר פה; היום הוא יכול רק לחלום על זה. בלב החולות, בתוך מאגר איסוף מי גשמים שמכונה "האגם", עתיד לקום מה שמתואר כמרכז המסחרי החדש של העיר. הניצן הראשון של המרכז, מרכז הכנסים של יס פלאנט, כבר ניצב, בודד, לצד כביש שמוביל אל מרכז טיהור השפכים של גוש דן. ביום שישי האחרון הוא הושק ברוב עם.
את פניי קיבל שלמה שגב, עסקן מקומי וראש המועדון העסקי־כלכלי של העיר "שיאגד את האליטה הפיננסית של ראשון לציון", לדבריו. שגב חיכה בהתרגשות לאורח הכבוד, שר האוצר יאיר לפיד. בינתיים, עד שהאליטות העירוניות יתאחדו והמיניסטר יגיע לעיר החולות, שגב הציג בפניי כמה מנהלי סניפי בנקים מקומיים בדימוס.
באולם שצופה אל האגם המלאכותי נערך מזנון על טהרת הפחמימות המוקרמות של הניינטיז: תפוחי אדמה עם קרם שמנת, פסטה עם קרם שמנת וכן הלאה. על השולחנות העגולים הונחה חוברת מהודרת ששיווקה את ראשון לציון כמרכז העסקי של ישראל. ליד אחד השולחנות פגשתי את הקבלן הוותיק נוני פרשקובסקי, שהסב יחד עם יד ימינו איציק בצלאל. השניים סיפרו שבדרך כלל בשעות האלה הם יושבים עם הפרלמנט של יום שישי.
"אני מתכוון לשאול את לפיד איך הוא מתכוון לפצות אותי על כך שאני לא מצליח למכור דירות", אמר לי פרשקובסקי. "בכל יום שעובר אני משלם על כך את הריבית בבנק. הפתרון אינו ביטול המע"מ על דירה ראשונה, אלא טיפול ביוקר הקרקעות. אתה רוצה רפורמה? לא על הגב שלי. תפצה אותי".
בשולחן אחר פגשתי את הקבלן אהרון שירזי, יו"ר NAM5, שטען באוזניי שבנה את חצי ישראל. "פרשתי מהתחום כי הוא הולך להתרסק", הצהיר שירזי. "בזמנו הציעו לי להיכנס כשותף בהולילנד. מי שהביא אותי לשם היה עורך דין מאוד מכובד. הוא אמר לי, 'צריך לתת ככה וככה לפקידים ולאולמרט'. אמרתי לו, 'אני לא נכנס לזה'. בגלל זה אני לא יושב היום בכלא".
אחר כך פגשתי את אלי אלעזרא, בעלי אלעזרא החזקות השולטת בהכשרה ביטוח, אפרידר ואלבר, ומי שמתמודד בימים אלה על רכישת חברת הדלק סונול מקבוצת עזריאלי. אלעזרא אמר: "בינתיים עסקת סונול לא נסגרה. מתברר שזה לא כפי שחשבנו; היו דברים מתחת לפני השטח, לא כמו שסיפרו לנו. במחיר הזה אנחנו לא קונים".
כשלפיד סוף סוף הגיע, ההתרגשות הגיעה לשיאה. שר האוצר הצטרף לשולחנו של ראש העיר דב צור, שהבטיח שתושבי האזור יעברו לעבוד במרכז העסקים בראשון ולא בתל אביב. נשות הקבלנים הצטלמו בסלפי עם השר. שאלתי אחת מהן אם היא מצטלמת איתו כי הוא חתיך. "מה פתאום, אני חברה של אשתו בפייסבוק", היא ענתה. שאלתי אחרת אם היתה מצטלמת כך עם בנט. "למה לא?", היא תהתה.
נאום הנדל"ן של לפיד היה זהה בדיוק לנאום שנתן בוועידת "כלכליסט" ולנאומים אחרים שלו: מחירי הדירות חייבים לרדת. מישהו מהקהל זרק "לך קל לדבר, אתה לא קבלן". בשלב השאלות עלה אלעזרא ואמר שלדעתו מחירי הנדל"ן רק יעלו, ושלא צריך לנהוג בצורה הזו. לפיד, בג'נטלמניות, הסכים שלא להסכים.
את האירוע חתם הקבלן סם אולפינר, שאמר שהפתרון הוא להוריד את מחירי הקרקע ולהביא עובדים סינים. "הפועלים הסינים מרוויחים היום 35–50 אלף שקל בחודש", טען סם אולפינר, כאילו מדובר בהייטקיסטים בוגרי 8200, והסביר שהבאת עובדים נוספים תאפשר להפחית את השכר הזה. לי אמר אולפינר כי ניסה לעבוד עם פלסטינים, "אבל אלה מגדלים זקנים והופכים לחמאסניקים ואי אפשר לשלוט עליהם. עדיף לעבוד עם סינים".