הטריקים של דואר ישראל נחשפים

הוועדה נחשפה גם ל"תרגילים" שמפעילה הדואר כדי להגדיל הכנסות ולצמצם הוצאות. לדוגמה, בחברות המתחרות התלוננו כי הדואר אינה ממהרת לחלק מיקודים לבתים ושכונות חדשות, כך שהחברות המתחרות אינן יכולות לחלק בהם מכתבים בעצמן, והן חייבות להעביר אותם לחלוקה דרך הדואר.

סניף של דואר ישראל צילום: אלעד גרשגורן

בתחום אחר גילתה הוועדה כי מאז שנות התשעים גדל בקצב מהיר מספר מרכזי החלוקה בישראל (מתקנים שכוללים תיבות מוקצות, שאליהן מחולק הדואר במקום לבית הנמען). נכון להיום ישנם 1,500 מרכזי חלוקה לעומת 835 מרכזים בלבד ב־2005, והם מהווים 24% מהכתובות בישראל. הדואר מסרבת לפתוח אותם לשימוש המתחרים, וכך מגבילה משמעותית את נתח השוק שיכלו לכבוש.

בדומה, במשך שנים מסרבת הדואר למסור למתחרות עדכוני כתובות של לקוחות ובקשות להעברת דברי דואר לכתובת חדשה, ובעבר אף דרשה 2.5 מיליון שקל תמורת הפרטים. בהמלצות ועדת רייך נקבע כי הדואר תחויב להעביר את הנתונים תמורת 116 שקל, עלות צריבת דיסק.

לבסוף, לגבי דואר 24, שירות האקספרס של דואר ישראל, הוועדה אף טוענת שהתנהלות הדואר גובלת בחשש להטעיה צרכנית. בוועדה מציינים כי שם השירות, דואר 24, יוצר מצג שווא כאילו כל דבר דואר יגיע ליעדו בתוך 24 שעות אף שלא כך הדבר. הוועדה ממליצה לשפר משמעותית את השירות, כך שלפחות 95% מדברי הדואר יגיעו ליעדם בתוך יום, כפי שמבטיח השם.

מדואר ישראל נמסר: "אין זה נכון שהמתחרים אינם יכולים לחלק דואר למען ללא מיקוד. לטענה אין שחר". באשר לטענה על מניעת העברת עדכוני כתובות למתחרים הדואר מסרה כי היא "לא סירבה להעבירו. משרד התקשורת טרם הכריע על התשלום הראוי עבור הקובץ". בנוגע לתקן שירות דואר 24, נמסר כי "התקן הוא פומבי ונקבע על ידי משרד התקשורת, אין כל מצג שווא בעניין זה".