התחליף לתוכנית פראוור - דיאלוג עם התושבים הבדואים

מי שמגיע ליישוב הבדואי חורה שבנגב חש כאילו הזמן עמד שם מלכת. לי אישית יצא לבקר בחורה במסגרת סמינר הכשרה של ארגון שגרירי רוטשילד לפיתוח מצוינות אישית וחברתית בקרב סטודנטים, שבמסגרתו הגיעו כ-400 סטודנטים להכיר מקרוב יישובים שונים ברחבי הנגב, וחורה ביניהם. כבר במבט הראשון בולטת ההזנחה ברחבי היישוב הבדואי, שהוקם לפני 25 שנה מצפון לבאר שבע כחלק משבעה יישובי הקבע שהוקמו באזור הנגב עבור השבטים הבדואים, הכוללים גם את רהט, כסייפה, תל שבע, ערערה, לקיה ושגב שלום.

את פנינו קידמו כבישים שאינם סלולים, פנסי רחוב בודדים, וברחובות התרוצצו ילדים יחפים. במבט ראשון לא מצאתי במקום שום סימן לכך שמדובר ביישוב ישראלי במדינה מודרנית. אבל מהר מאוד נכונה לנו הפתעה, שכן מתחת לפני השטח מבעבעת לה עשייה ויוזמה מקומית שוקקת - רבות בזכות ד"ר מוחמד אלנבארי ראש מועצת חורה, שנבחר לתפקידו לפני תשע שנים.

יישוב בדואי בנגב (ארכיון). ערים סוג ב' לאזרחים סוג ב' צילום: חיים הורנשטיין

אלנבארי ערך ניקוי אורוות במועצה ושבר את המודל השבטי ביישוב. מאז, וחרף הזנחת המדינה, היישוב נמצא במגמת שיפור בכמה תחומים. בחורה שמונה בתי-הספר - ארבעה בתי ספר יסודיים, שלושה על-יסודיים ואחד לחינוך המיוחד. בקרב הבנות ביישוב אחוז מסיימות הבגרויות גבוה וכמו כן בולט האחוז הגבוה של תלמידים ביישוב הזכאים לתעודת בגרות (62%) - קרוב לממוצע הארצי. תופעה מרשימה נוספת היא האחוז הגבוה של התושבים המשלמים מסי ארנונה (78%).

ידוע כי רמת האבטלה במגזר הבדואי ככלל גבוהה מאוד, אולם דווקא בחורה המצב שונה. ביישוב הוקם אזור תעשייה פעיל שמספק מקור פרנסה לכמה מאות משפחות מקומיות, ובשנים הקרובות מתוכננת הרחבתו. כמו כן מתקיימים בו כמה פרויקטים קהילתיים המספקים מקומות עבודה לא מעטים לתושבי היישוב.

עם זאת, הדוגמה של חורה אינה אופיינית ליישובים הבדואיים בכללותם, שרובם מנוהלים עדיין במודל השבטי ושהחוק והפיתוח בהם אינם נחלת הפרט. אין ספק כי לאורך תקופת קיומה של מדינת ישראל יחסם של הבדואים כלפיה נע בין ניטרליות לשיתוף פעולה, שבא לידי ביטוי בשירות הצבאי. מנגד, חשוב לזכור כי לאורך רוב שנות קיומה התעלמה מדינת ישראל ממצבם של הבדואים באופן מוחלט. לא תהיה זו הגזמה לקבוע כי אחוזי הפשיעה הגבוהים בקרב החברה הבדואית הם תולדה של הפקרה זו.

לקראת פלסטיניזציה של החברה הבדואית

במקום להעצים את האוכלוסייה הבדואית ולרתום אותה למדינת ישראל, במו ידינו הפקרנו חברה המרגישה מנותקת מהמדינה יותר מאי פעם. מה שהשכלנו לעשות עם החברה הדרוזית (אף כי גם שם הדרך עוד ארוכה עד לשוויון מלא) לא השכלנו לעשות עם הבדואים. בסיור פגשתי תושבים שמעידים ומגדירים עצמם ישראלים אך לא שוכחים להזכיר לי ולעצמם כי מדינת ישראל עדיין רואה בהם אזרחים סוג ב'.

לאחרונה דובר רבות על תוכנית פראוור להסדרת התיישבות הבדואים בנגב (שלפי שעה ירדה מן הפרק), תכנית שתכליתה ריכוז ההתיישבות בערי קבע מודרניות שייבנו עבורה. ואולם, צריך להבין כי מפאת תחושת חוסר אמון קולקטיבית במדינת ישראל. תושבים בדואים רואים את התוכנית כגזענית. להערכתם התוכנית תשאיר אלפי משפחות ללא קורת גג. להערכתם, היישובים העתידיים ייבנו כערים סוג ב', לאזרחים סוג ב'.