שינוי זכאות הסיוע לנכי צה"ל - פגיעה אנושה במוטיבציה

"מלחמת החירות של צבא ההגנה לישראל לא הייתה כולה זרועה נחת, ניצחונות וכיבושים. היה גם צד שני למטבע, שולם מחיר יקר. נפלו מאות ואלפים מתפארת הנוער שלנו. אך החללים הם רק חלק מהאבדות. רבים נשארו, לשמחתנו, בחיים, אך גם הם שילמו מחיר יקר - איבר מן החי". מילותיו אלו של דוד בן-גוריון בספטמבר 1949 סייעו למצב את צה"ל כצבא העם המחויב לחייליו, צבא שלעולם אינו משאיר פצועים בשטח.

המלחמות, הפיגועים והפעילות הצבאית השוטפת ברבות השנים גבו את מחירם: חיילים נפצעו, חיילים נהרגו, ומשרד הביטחון הזרים תקציבי ענק לשיקום הנכים והמשפחות. והנה, במאי 2009, כ-50 שנה לאחר שנשא בן-גוריון את דבריו, הקימה ממשלת ישראל ועדה ציבורית - ועדת גורן -לבחינת אמות המידה לזכאות לסיוע מאגף שיקום נכי צה"ל ואגף המשפחות השכולות וההנצחה.

חיילי צה"ל (ארכיון) צילום: חיים הורנשטיין

המלצות הוועדה הוגשו בדצמבר 2010 והן דנות באמות המידה להכרה בזכאות לסיוע מאגפי השיקום, ובהסדר שיחול על מי שלא יהיו זכאים לסיוע בעקבות יישום ההמלצות. כעת מנסים ח"כ עופר שלח (יש עתיד) וח"כים נוספים לעגן את ההמלצות בחקיקה, באופן שישנה את תנאי הזכאות לסיוע. (ראו הצעת חוק פ/19/1594 אמות מידה לזכאות לסיוע מאגפי השיקום והמשפחות במשרד הביטחון).

במצב הנוכחי, ניתן הסיוע למי שנפגע בזמן השירות ועקב השירות. כלומר, נדרש קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין האירועים לבין הפגיעה. קשר כזה הוכר על ידי בתי המשפט כמזכה בתגמולי נכות, אם עבר את מבחן ה"תנאים הייחודיים לשירות הצבאי": פעילות מבצעית, אימונים, או נסיבות אחרות הנובעות מייחודיותו של השירות.

אלא שלדברי הוועדה, חלק הארי של חללי ונכי צה"ל המקבלים היום סיוע, זוכים לו בשל נסיבות שאין להן דבר חצי דבר עם ייחודיותו של השירות. משום כך המליצה הוועדה, שלתנאים הנדרשים כיום להכרה בזכאות, יתווסף תנאי הקובע שעל נסיבות הפגיעה להיות בעלות אופי צבאי או ביטחוני במהותן, שאין להן מקבילה בחיים האזרחיים. כלומר, חיילים שחלו במחלות שנגרמו תוך ועקב השירות הצבאי לא יוכרו כנכי צה"ל וכזכאים לסיוע.

עיון בהמלצות הוועדה ובהצעת החוק מעלה שלא נועדו אלא לנגוס בתקציב אגף השיקום במשרד הביטחון לטובת אגפים אחרים. אלא שיוזמי הצעת החוק לא טרחו לספר לציבור שמשרד הביטחון זוכה לשיבוב מלא מחברות הביטוח האזרחיות על התגמולים ששילם לחיילים שנפגעו בתאונות דרכים אזרחיות שאירעו בחופשה, בדרך למחנה או ממנו.

הצעת החוק גם גורסת שלא להכיר בזכאותם של משרתי הקבע, שחלו במחלה במהלך שירותם. חיילים אלו ייאלצו לפנות לביטוח לאומי להוכחת זכאותם. כנכה צה"ל 100%+ בשל פציעה בפעילות קרבית ממלחמת לבנון הראשונה, הרתוק לכסא גלגלים, לעניות דעתי, הצעת החוק של ח"כ שלח תפגע אנושות בתפישת הסולידריות הצה"לית ובמוטיבציה להתגייס.

האם ישלחו הורים את בנם לצבא ביודעם שבעת אסון יזרקו אותו ככלי אין חפץ? מדוע לטלטל את מי שתרם למדינה את נעוריו או חייו ולתת לו להתמודד בעצמו עם כל הקושי הכרוך בהכרה בפציעתו? מדוע יתדפק על דלתות הביטוח הלאומי כאילו מר גורלו הוא שגרם לפציעתו או למותו? נסכם במילותיו של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, שעמד במרץ 2010 בפני ועדת גורן וחיווה את דעתו על המלצותיה: "אני חושב שהבעיה כאן היא לא ארגונית פרוצדוראלית, היא עניין ערכי- תפיסתי. הם חלק מאיתנו, בשר מבשרינו, אנחנו אחראים עליהם. לי מפריע, ערכית, שנגיד להם: תודה, אנחנו נפרדים פה! אני חושב שלא נכון לעשות את זה".

המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין.

הכותב הוא עורך דין העוסק בייצוג נכי צה"ל, משפחות שכולות ונפגעי פעולות האיבה, בטיפול בנכי ביטוח לאומי ובחיילים ואנשי כוחות הביטחון.

**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.