כל עיכוב בהסדרת הגעת הגז מלווייתן עולה למשק ביוקר

1.

עסקת מכירת רבע ממאגר הגז לווייתן לחברת הגז האוסטרלית וודסייד לא תצא לפועל. או.קיי, אז לא תצא. הסיפור הגדול הוא לא ביטול העסקה, אלא החודשים הארוכים והאבודים שבהם כולם עסקו בעסקת וודסייד במקום לעסוק בשאלה — למה, לעזאזל, שוק הגז הטבעי לא מתפתח?

בערך לכל ישראלי שזז יש אינטרס שהשותפות במאגר לווייתן, בעיקר נובל אנרג'י ויצחק תשובה, יפתחו את מאגר הגז כמה שיותר מהר. לנובל אנרג'י ולתשובה יש אינטרס ברור - כסף. גם לקופת המדינה יש אינטרס - כסף ממסים. ולתעשייה הישראלית יש אינטרס גדול, כי הזרמה של גז טבעי למשק בכמות גדולה תעזור מאוד לתעשייה הישראלית, ובעיקר למפעלים קטנים ובינוניים להקטין מאוד את עלויות האנרגיה שלהם ולהגדיל את יכולת התחרות שלהם מול יצרנים בחו"ל שאיתם הם נלחמים על נתח שוק.

למעשה, כמו במקרה של מפעל פניציה זכוכית מהגליל, החיבור לגז הוא כל ההבדל בין להיות לבין לחדול. חיבור התעשייה המקומית לגז הוא גם אינטרס של הציבור הרחב, משום שהדבר ייצר מקומות תעסוקה ובמקרים מסוימים גם עשוי להוריד את מחירי המוצרים לצרכנים. בקיצור, לפחות בתיאוריה, יש כאן מצב שבו כולם אמורים להרוויח.

ובכל זאת, הסיפור של פיתוח מאגר לווייתן כמעט שאינו מתקדם, וגם כשהוא כבר מתקדם, הוא נתקל בכל כך הרבה מחסומים בדרך עד שבעוד רגע עלול להיווצר כאן מצב אבסורדי של מחסור בגז. כן, מחסור.

מאגר לוויתן צילום: אלעד גרשגורן

2.

לפי תחזיות ועדת צמח לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי, בשנים 2015–2016 עלול להיווצר מחסור בגז בשוק המקומי. הביקוש לגז יהיה גדול מאשר מה שמאגר הגז הנוכחי תמר מסוגל לספק בתשתית הנתונה. כיום מאגר תמר מחובר לחוף הישראלי בצינור אחד בלבד. כל פגיעה מהותית בצינור הזה תקטע את אספקת הגז לישראל ומחירי החשמל לציבור שוב יזנקו.

בשביל לענות על עודף הביקוש הזה, צריך לפתח את שוק הגז. מה זה אומר? זה אומר שצריך לקחת את הגז הטבעי ששוכב בקרקעית הים במאגר לווייתן, לשאוב אותו, להזרים אותו בצינור אל החוף הישראלי, לעבד אותו, ומשם להזרים אותו בתשתית ארצית של צנרת לכל מי שירצה לקנות אותו - אם זו חברת החשמל, אם אלה יצרני החשמל הפרטיים שמתחילים לקום, ואם אלה ישירות המפעלים שמעוניינים להשתמש בגז לייצור שלהם.

הדרך של הגז מקרקעית הים אל המפעל שבקצה הדרך רצופה מכשולים. בעוד שבוע אמורות השותפות במאגר לווייתן להגיש למדינה, לממונה על הנפט והגז, מסמך שאמור להוות "תמהיל ראשוני צפוי של מתקנים בים וביבשה, הכולל את המיקום העקרוני של המתקנים העיקריים ואת הסיבות לפריסה זו, בהתייחס, בין היתר, לזמינות אספקה, לאקולוגיה וסביבה, להיקף התגלית ולהרכב הגז".

במקביל, הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה אמורה לאשר את תמ"א 37, שאמורה להציג תוכנית מתאר להקמת המתקנים שיקלטו את הגז שיגיע אל החוף. בלי אישור התמ"א, השותפות במאגר לווייתן לא יוכלו להגיש למדינה את תוכנית פיתוח המאגר, שאותה הן חייבות להגיש עד סוף ספטמבר. ומה הסיכוי שזה יקרה?

בתוך חודש אמור להתקיים דיון במסקנות שאליהן הגיע חוקר מיוחד שמונה בידי משרד הפנים בשביל לבדוק את כל ההשגות שהוגשו לתוכנית המתאר הארצית (בעיקר על ידי מתנגדים מיישובי עמק חפר, שבו אמור לקום המתקן). אם להסתמך על דבריו של אלעד לב, מנהל האגף לתכנון נושאי במשרד הפנים, "ככל שלא נידרש לתיקונים בתמ"א בעקבות המלצות החוקר המיוחד שמונה לעניין, אם הכל עובר חלק, אז באוגוסט־ספטמבר זה מגיע לאישור ממשלה בוועדת שרים. אחרת, אם זה יצריך החלטות מחודשות, זה יכול לקחת יותר זמן". לב אמר את הדברים בדיון מיוחד של הוועדה לביקורת המדינה במרץ האחרון.

לכן, בשביל שהשותפות במאגר הגז יוכלו להגיש תוכנית פיתוח בזמן, במדינה צריכים לעבוד ביעילות שיא. אם זה אכן יקרה, יוכל הממונה על הנפט במשרד האנרגיה והמים לבחון ברצינות את תוכנית הפיתוח שתוגש לו למאגר לווייתן, ולאשר אותה. האישור הזה יתניע שרשרת של פעולות שבסופן יפותח מאגר לווייתן. אם כל זה יקרה ביעילות מרבית, ההערכה היא כי הגז יזרום לישראל, החזיקו חזק, בתחילת 2018. כל עיכוב בתהליכים שתוארו לעיל ידחה את המועד הזה עוד קדימה. בקצב הזה, זה עלול להפוך לרכבת התחתית בתל אביב.

3.

הסיפור הזה של הגז אינו סיפור שולי. מבלי להגזים, הוא אחד הסיפורים החשובים ביותר למשק הישראלי כיום. הסיבה לכך נעוצה דווקא בנקודת החולשה של המשק הישראלי - שיעורי הצמיחה שלנו יורדים.

אם אנחנו רוצים לשמור על רמת צמיחה גבוהה - שחיונית בשביל לאפשר שמירה על רמת חיים גבוהה, בשביל לאפשר למדינה לספק שירותים לציבור ולוודא שתהיה לנו פנסיה מתישהו - אנחנו חייבים למצוא משהו חדש שיתניע את המשק. המשהו הזה יכול להיות הגז. אבל כל עוד הוא שוכב עמוק בקרקעית הים, כי תלי תלים של בירוקרטיה וכי מריבות פנימיות בין שותפי הגז מקשים על הפקתו, הוא חסר כל ערך.

מישהו צריך להוציא אותו משם. מישהו צריך לשנס את מותניו של המשק ולוודא שכל מי שצריך לעשות משהו בשביל להוציא משם את הגז אכן עושה זאת, בלוחות הזמנים המהירים ביותר. במקום לדבר כל כך הרבה על סייבר, אולי היה עדיף שראש הממשלה ידבר יותר על הגז.