כמה מהתל"ג הישראלי עובר לסין?

חברות סיניות השקיעו בשנים האחרונות בחברות ישראליות וגם רכשו כמה מהן. לכאורה מדובר בזיווג משמים - לסינים יש כסף ורצון להתפתח ולרכוש מידע, ולישראלים יש יצירתיות, אמביציה ורעיונות שזקוקים למימון.

עסקת תנובה-ברייט פוד צילום: אוראל כהן

המשמעות של מכירת חברות לידיים זרות היא הוצאתן מהתל"ג הישראלי. הערך המוסף (רווח לפני מס) ששייך לידיים זרות נספר אמנם כחלק מהתוצר המקומי של ישראל, אך לא כחלק מהתוצר הלאומי שלה. כש־60% ממכתשים אגן נמכרו לסינים, 60% מהערך הנמוך שלה עברו לסין, וכך גם בנוגע ל־73.1% מתנובה. בהנחה ש־55% מכלל ביטוח יימכרו גם הם, 0.17% מהתוצר המקומי של ישראל, שהם כ־2.9 מיליארד שקל, יירשמו כחלק מהתוצר הלאומי הגולמי של סין.

זאת מלבד הערך המוסף שיש למשקיעים סינים מחברות קטנות יותר שרכשו בשנים האחרונות כמו אלמה לייזרס, שמפתחת ציוד רפואי, פגסוס, שפיתחה עט אלקטרוני, והליופוקוס, שעוסקת בתחום האנרגיה התרמו־סולארית. מומחי מאקרו־כלכלה מסבירים כי לא מדובר בדבר חריג כלל. המצב הופך בעייתי במדינות שאחוז גדול מהתוצר שלהן שייך לידיים זרות, כמו מדינות שונות באפריקה; אז שיעור גבוה מרווחיהן נשאב החוצה.