טירוף מערכות בבנק המרכזי האירופי

תפקידו המסורתי של בנק מרכזי הוא להגן על כוח הקנייה של המטבע של המדינה, כלומר למנוע אינפלציה. ההודעה היום של הבנק המרכזי האירופי על הורדת הריבית על הפיקדונות לרמה שלילית מסמנת את הבגידה האולטימטיבית של הבנק בתפקידו ההיסטורי ומהווה שלב נוסף בשורה של נזקים שהשלטונות באירופה גורמים לציבור ביבשת.

הורדת הרבית לא באמת תעזור לכלכלת אירופה צילום: בלומברג

הבנק המרכזי האירופי מנסה ע"י הורדת הרבית להתמודד עם סכנת הדפלציה (ירידה במחירים) שמרחפת על כלכלת אירופה. הבנק חושש שהדפלציה גורמת למיתון, גורמת לצרכנים לדחות קניות ועלולה להאיץ את התהליכים השליליים שמתחוללים ביבשת.

אך אלה הן שטויות מהתחלה עד הסוף. כאשר הבנק המרכזי טוען שהדפלציה גורמת למיתון, הוא מבלבל בין תוצאה וסיבה. המיתון הוא זה שגורם לירידה בביקושים ולכן מביא לירידה במחירים. אולם הירידה הזו לא רק שהיא כשלעצמה אינה פוגעת בכלכלה, היא למעשה עוזרת לצרכנים כי היא מורידה את יוקר המחיה בסביבה כלכלית קשה ובתנאי אבטלה גבוהים. כך, כאשר השלטון האירופי נלחם בירידת המחירים הוא שולל מאזרחי אירופה את המזור היחידי שיש להם.

הבנק המרכזי גם אינו מבין שירידת מחירים לא רק שאינה גורמת לצרכנים לדחות קניות, היא למעשה מגבירה ביקושים. מספיק לראות כיצד צרכנים מתנפלים על מוצרי אלקטרוניקה, שמחירם יורד בהתמדה, כדי להבין שדפלציה בעצם מגבירה קניות ומעודדת פעילות צרכנית.

אך הנקודה הבעייתית ביותר בהתרכזות של האירופאים בריביות ובמניפולציה במטבע היא שהם נמנעים מהתמודדות עם בעיותיה האמיתיות והמבניות של הכלכלה האירופית. מעניין, אגב, שבקבירת הראש בחול הם אינם שונים מהשלטונות הישראלי והאמריקאי.

הבעיות האמיתיות של אירופה (ושל ישראל ושל ארה"ב) הן מסים גבוהים, ממשלות ענק, ניהול מרכזי של הכלכלה וחוקי עבודה נוקשים. בשנים האחרונות אירופה כביכול נקטה מדיניות צנע, שנועדה להתמודד חלקית עם הבעיות האלה. מדיניות זו זוכה לקיתונות של רותחין בשל ההצלחה החלקית או האפסית שלה, אך הצנע האירופי כמעט הפוך במהותו ממה שצנע אמור להיות.

צנע אמיתי משמעותו קיצוץ אגרסיבי בהוצאות הממשלה, פינוי המשאבים בכלכלה למען המגזר הפרטי ולבסוף הורדת מסים. צנע בגרסה אירופית היה שונה מאוד – העלאת מסים כדי להפחית גירעונות ללא הורדת אמיתית בתקציבים וללא ירידה בכוחה של הממשלה – צנע בגרסת הגשש החיוור. כך הפוליטיקאים האירופאים יכולים לטעון שהם נקטו צעדי צנע, הצנע נכשל ואפשר לחזור למדיניות מוניטארית מרחיבה.

בכל אופן, הורדת הריבית לא באמת תעזור לכלכלת אירופה. ריבית אפסית הופכת חסכונות שמרניים בבנק, אבן פינה של המעמד הבינוני, לחסרי ערך. אובדן האופציה השמרנית הזו דוחפת חוסכים לזרועותיה של הספקולציה, באשר היא תהיה. בין אם מדובר ברכישת דירות במחיר בועתי, או השקעות מסוכנות אחרות. שחיקת ערך המטבע פוגעת גם ואולי בעיקר בפנסיונרים, אנשים שחיים על קצבה קבועה. עניי היבשת בוודאי נפגעים בשל הרגישות שלהם ליוקר המחיה.

מי שכן נהנה משחיקת היורו והריבית האפסית הם המגזר הפיננסי החזק באירופה שמבחינתו ריבית נמוכה הוא כמו חמצן לנשימה. גם היצואנים ירוויחו משחיקת המטבע שתוזיל את המוצרים שלהם בעיני הלקוחות מחוץ לאירופה. מי יפסיד? כל השאר.

על רקע ההתנהלות של שלטונות הגוש האירופי לא קשה להבין את עליית כוחן של המפלגות האנטי-אירופיות בבחירות האחרונות. אפשר להתנחם לפחות שככל ששלטונות אירופה יענו את אזרחיהם בשוטים ובעקרבים, כך התפרקות הגוש והתנערות היבשת מהנוגשים הפיננסיים האלה תבוא מהר יותר.

הכותב הוא אנליסט באקסלנס ברוקראז'