תושב עזה: "אנחנו לא עוזבים למרות ההפגזות, כי אין לנו לאן"

הפרופ' למדעי המדינה מחיימר אבו־סדה ואיש העסקים פייסל א־שווא, המתגוררים ברצועת עזה, מסבירים מדוע הם לא מתפנים מבתיהם, ולמה ישראל צריכה להסיר את המצור, ולו מהחשש שיגדל דור שישנא את הישראלים עוד יותר

מיקי פלד 07:3317.07.14

"אשתי והילדים שלי לא עזבו את הבית כבר 9 ימים. רק אני יוצא מדי פעם לקנות אוכל ולחזור מיד. אחרי 8 בערב לא יוצאים בכלל". כך מספר ל"כלכליסט" פרופ' מחיימר אבו סדה, מרצה למדע המדינה באוניברסיטת אל־אזהר בעזה.

קראו עוד בכלכליסט:

למרות האזהרות החוזרות ונשנות של צה"ל, שלפיהן מי שיישאר בעיר שבצפון הרצועה מסכן את חייו, ולמרות פגזי הארטילריה ששוגרו אתמול בשטחים פתוחים בצפון הרצועה במטרה להראות את רצינות הכוונות של ישראל בפינוי, חלק גדול מ־100 אלף תושבי בית להיה ושכונת סג'עיה במזרח העיר עזה נותרו בבתיהם.

גם אימו ואחיו של אבו סדה החליטו שלא להתפנות מבתיהם שבבית להיאה. אבו סדה מסביר כי "אין להם מקום אחר ללכת אליו. לכאורה הם יכולים לעבור לבתי הספר של אונר"א, אבל אלו גם ככה מתקשים לקלוט את כל הפלסטינים שעוזבים את בתיהם, וכבר עכשיו אין בהם אפילו שירותים מסודרים".

מבנה בעזה שנפגע בהפצצת חיל האוויר צילום: רויטרס

אבו־סדה, שגר עם אישתו וחמשת ילדיו במערב העיר עזה, לא רחוק משפת הים, מספר כי השיגרה שלהם מאז תחילת מבצע צוק איתן היא פשוט לשרוד: "אלה זמנים קשים. מנסים להיות במרחב מוגן ורחוק מההפצצות, אבל אני בסדר ומשפחתי גם כן. נכון לעכשיו גם אין בעיות של מים זורמים, ולשמונה שעות ביום שרק בהן יש חשמל כבר התרגלנו, כי כך זה נמשך שנים. גם מזון יש בשפע בחנויות, שרובן פתוחות, אבל הבעיה היא רק איך להגיע לשם, כי האנשים פה מפחדים ללכת או לנהוג עד לסופר".

אבו־סדה אומר כי כמה מהאלפים שעזבו, אף חזרו כבר למרות הכל: "זו נכבה נוספת. כבר עזבנו את הבית ב־1948 או ב־1967 אז אנשים אומרים לא ניתן לזה לקרות שוב".

רבים מתושבי עזה מתקיימים מדולר וחצי ליום לנפש

הנתונים על שיעור האבטלה ברצועה נעים בין 30% ל־40%, תלוי איך ומי סופר. נתון שדווקא יש עליו יותר הסכמה הוא ש־70% מאוכלוסיית הרצועה לפחות נעזרים ברמה כזו או אחרת בארגונים בינלאומיים כמו אונר"א בשביל לקבל מזון. חלק גדול מתושבי הרצועה חיים מ־1.5 דולר ליום לנפש, לא רחוק ממה שהאו"ם מגדיר כ"קו עוני קיצוני".

אבו־סדה מסביר כי יש כ־80 אלף צעירים בעלי תואר אקדמי שלא מוצאים היום עבודה ברצועה, אם בגלל המצב הכלכלי הקשה, ואם פשוט כי חמאס מעדיף שהמשרות בשירותים הציבוריים ברצועה יילכו לאנשיו. לדבריו, "כבר 7 שנים שבעזה חיים תחת שלטון חמאס ומצור של ישראל, אז החיים פה משותקים והשירותים ברצועה קטסטרופה. לפלסטינים נמאס".

צילום: רויטרס

לשאלה מי לדעתו אשם עונה אבו סדה כי "אולי ישראל שהתחילה בפשיטות על תשתיות חמאס בגדה המערבית, ואולי החמאס שהתחיל לירות רקטות. אבל זה לא באמת משנה. אפילו אם חמאס הוא שאשם, האם זה מצדיק ש־70% מההרוגים הם אזרחים או את הפגיעה ההרסנית בתשתיות? הרי אם רציתם לפגוע בחמאס אז למה רק ביום ג' בערב התחילה ישראל להפציץ את הבתים של בכירי חמאס כמו איסמעיל אל־אשקר או מחמוד א־זהאר. עד אז רק הפציצו בתים של הדרג הבינוני בחמאס. הפלסטינאים בעזה לא חושבים שיש פה מלחמה בחמאס אלא בפלסטינים עצמם".

המפעלים שנהרסו בעופרת יצוקה עדיין לא שוקמו

אם החמאס לא היה יורה טילים ואם לא היה פורץ מבצע צוק איתן, החודש אמור היה הסוחר הפלסטיני לרשום גידול של 20% ויותר במכירות. חודש הרמדאן החל לפני כשבועיים ואמור להגיע לסופו עוד 11 יום בחגיגות העיד אל־פיטר. כך שהתזמון של המבצע הנוכחי לא יכול היה להיות גרוע יותר בשביל העסקים ברצועה.

פייסל א־שווא הוא איש עסקים ידוע בעזה, שמכהן כדירקטור של כמה חברות גדולות ושל הבנק המרכזי של הרשות הפלסטינית, וכן כסגן נשיא מכון הסחר הפלסטיני פלטרייד. כששאלתי אותו על המצב הכלכלי ברצועה בדיוק נשמע פיצוץ עז, כנראה טיל של צה"ל שהתפוצץ בסמוך, וא־שווא ענה כי "עכשיו זה מותרות לדבר על הכלכלה של עזה. עכשיו מדברים על להישאר בחיים".

בכלל, אומר א־שווא, המצב הכלכלי הרעוע של הרצועה אינו חדש, ונמשך כך מאז החל הסגר הישראלי וביתר שאת מאז שנסגרו מנהרות ההברחה: "ההברחה במנהרות עוד איכשהו איפשרה קצת מרווח נשימה, אבל מאז שא־סיסי עלה לשלטון במצרים (וסגר את המנהרות בגבול שבין עזה לסיני - מ"פ), המצב הכלכלי הורע עוד יותר. אין לנו אפשרות לקבל חומרי גלם, בעיקר לבנייה".

א־שווא מבקש להבהיר שזו האחריות של ישראל להסיר את המצור על הרצועה ולאפשר הכנסה של חומרי גלם: "מה שנכנס דרך מעבר ארז או כרם שלום לא מגיע לחמאס, אלא רק לתעשייה. עובדה שגם עם המצור שעשיתם, יש לחמאס טילים. אז כל מה שהצלחתם לעשות זה לגרום לאנשי עסקים לסבול ולאזרחים כולם לסבול כי אין להם עבודה, אין כסף. מפעלים שנהרסו ב־2008 (במבצע עופרת יצוקה - מ"פ) עוד לא שוקמו, כי אין איך. אנחנו רוצים הזדמנות לחיות בכבוד ולא לחיות מסיוע במזון".

בעיה אחרת שמציין א־שווא היא שבגלל שישראל אוסרת על העברת כספים לרצועה, אז מלבד סכומים קטנים של 100 דולר שיכול אזרח הרצועה לקבל מקרוב משפחה מחוצה לה, אין אפשרות לאנשי העסקים לקבל מספיק אשראי עסקי כדי לפתח עסקים. לדבריו, "כאשר ישראל אוסרת או מקשה מאוד על הסוחרים העזתים לייצא אפילו לגדה המערבית, מה הפלא שמתפתחת שנאה?".

כשאני שואל אותו איך זה ייגמר, אפשר לשמוע שא־שווא מתרגש: "לא אכפת לנו אם המלחמה תימשך עוד יומיים או עוד חודשים. אי אפשר להמשיך ככה. בכל פעם שישראל לא אוהבת משהו, היא פוגעת בעזה. ישראל צריכה להיות חכמה. הגישה של נתניהו נכשלה, וזה הזמן להסיר את המצור ולעשות איתנו עסקים. אבל איזה דור אנחנו מגדלים פה? כל מה שהם יודעים זה ההפצצות של ישראל. עכשיו עוד אפשר לעשות שלום וללחוץ ידיים עם עבאס. כולנו פה מחמיצים הזדמנות עבור כל האנשים הטובים בשני הצדדים לחיות בשלום".

בצה"ל סרבו להתייחס לטענה כי רוב תושבי הרצועה לא התפנו מבתיהם.